חינוך לנקיות וקדושה / רפי זברגר

שבת קנ ע"א

הקדמה

למדנו במשנה בעמוד א' את ההלכות הבאות:
לא ישכור אדם פועלים בשבת, ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים.
יש איסור לשכור פועלים, אף אם יעבדו אצלו רק לאחר השבת, מדין "ממצוא חפצך'', פסוק בספר ישעיהו אשר נלמד בגמרא בהמשך המאמר. המשנה מלמדת כי גם אסור לומר לחבר שישכיר עבורו פועל לאחר השבת, דין שלכאורה פשוט משום ''לפני עיור לא תתן מכשול'' – הגמרא תשאל שאלה זו מיד בתחילה.
 

הנושא

מאי שנא הוא ומאי שנא חבירו?
שואלת הגמרא, כמוזכר לעיל, מדוע יש לפרט איסור לומר לחבר להשכיר פועל, כפי שגם נאסר לאדם עצמו, הרי פשוט שאין לגרום לחבר לעבור עבירה?
אמר רב פפא: חבר נכרי.
רב פפא מעמיד את המשנה בחבר נכרי, עליו אין מצוות שמירת שבת, ולכן אין איסור לומר לו.
מתקיף לה רב אשי: אמירה לנכרי שבות?
מקשה רב אשי, אמנם אין לנכרי מצוות שבת, אך ליהודי יש איסור לומר לנכרי לעשות איסור. גם איסור זה נלמד מאותו פסוק בישעיהו ''ממצוא חפצך''.
אלא אמר רב אשי: אפילו תימא חבירו ישראל, הא קא משמע לן: לא יאמר אדם לחבירו, שכור לי פועלים, אבל אומר אדם לחבירו: הנראה שתעמוד עמי לערב.
מכוח קושייתו, מסביר רב אשי כי החידוש במשנה לא בעצם האיסור לומר לנכרי במפורש לשכור לו פועלים (דין זה פשוט שאסור, כנאמר לעיל), אלא הדיוק מן המשנה, כי מותר לרמוז לחבר שהוא מבקש את שירותיו. רמז מוגדר כהרהור, והרהור של פעולה אסורה לא נאסרה בשבת.
ומתני' מני? כרבי יהושע בן קרחה. דתניא: לא יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב. רבי יהושע בן קרחה אומר: אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב.
למדנו כי דין זה (האם הרהור מותר או אסור) במחלוקת תנאים, ומשנתנו סוברת כרבי יהושע בן קרחה המתיר לרמוז לפועל שיבוא לעבוד לאחר השבת, כי מדובר רק בהרהור, ולדעתו הרהור מותר.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהושע בן קרחה.
נפסק בשם רבי יוחנן כרבי יהושע בן קרחה שמותר להרהר בשבת, כי על דברים אסורים.
ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי יהושע בן קרחה? דכתיב (ישעיהו נ''ח, י''ג): אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר - דיבור אסור, הרהור מותר.
כפי שנאמר לעיל, מקור דינו של רבי יהושע בן קרחה הוא המילים בפסוק בספר ישעיהו מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ – ממנו למד רבי יהושע כי רק דיבור אסור, אך הרהור מותר.
רמי ליה רב אחא בר רב הונא לרבא: מי אמר רבי יוחנן דיבור אסור, הרהור מותר? אלמא הרהור לאו כדיבור דמי, והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכל מקום מותר להרהר, חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא?
מכיוון שאנו יודעים כי אסור להוציא בפיו (דיבור) על פעולות אסורות בשבת, וכפי שלמדנו זה עתה, רבי יוחנן פסק כרבי יהושע שמותר להרהר, משמע מכך שרבי יוחנן סובר ''הרהור לאו כדיבור'', וזה לא מסתדר עם הלכה נוספת אשר נאמרה בשם רבי יוחנן כי אסור להרהר בדברי תורה בבית הכסא, כמו שאסור לדבר בדברי תורה שם. אם כן, לכאורה הוא סובר כי הרהור כדיבור.
שאני התם דבעינן (דברים כ''ג, ט''ו): כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיך - וליכא.
עונה הגמרא, כי רבי יוחנן אמנם סובר הרהור לאו כדיבור, כפי שלמדנו לעיל, אך בבית הכסא יש דין מיוחד מכוח הפסוק בפרשת כי תצא וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ – יש דין מיוחד למחנה ישראל להיות בקדושה. ומכוח זה, אנו למדים כי אין להרהר בדברי קדושה במקום לא נקי כמו בית הכסא.
 

מהו המסר

כל עיסוק בדבר קדושה, כמו: תפילה, לימוד תורה וכדו' נאסר ליד ''דבר מאוס''. אפילו לחשוב ולהרהר בלב נאסר בסביבת דברים מאוסים. לאור זה למדנו, כי בבית הכסא אין אפילו לחשוב על דברי תורה ודברי קדושה.
כפי שראינו בפסוק בספר ישעיהו, המהווה מקור לדין זה, הטעם והסיבה לכך כי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ.
זוהי תחושה שאדם צריך לחוש: ה' בכבודו ובעצמו נמצא בינותינו. וכשם שלכבוד אדם מכובד אנו מנקים ומסדרים, מזיזים כל דבר מזוהם ולא ראוי, על אחת כמה וכמה לכבוד ריבונו של עולם השוכן איתנו.
אלו תחושות לא פשוטות. להרגיש דברים שלא רואים בעין. לא רואים בחוש, ובכל אופן להתנהג כאילו זה כך. כך דורשת מאיתנו התורה, ומכוח הפסוק בנביא, אנו צריכים להשתדל לשמור על טוהר המעשה, ובמלחמה גם על טוהר הנשק. דרישה קשה זו אנו מצווים גם לחנך את ילדינו. לשמור על נקיות וקדושה. לשמור על דיני בית הכסא, כמו צניעות ואיסור מחשבות קדושות (גם מיד לאחר שמיעת שיעור תורה מעניין) וכן הלאה. אלו כאמור הלכות שאנו לא עוסקים בהם בחיי יום יום, אך אין להימנע מלחנך את ילדינו ותלמידנו גם להלכות אלו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]