ויקרא - ויקר
יומא ד ע"ב
"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה - משה וכל ישראל עומדין, ולא בא הכתוב אלא לחלק כבוד למשה".
פירוש, כבר נאמר לעיל (שמות כד, יב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם, ולמה חזר ה' שוב לקוראו בפסוק טז - וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה? על כרחך לכבדו לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וכמו שכתוב בפסוק הבא (יז) וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
מכאן שאין לשון וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה אלא לשון כבוד למשה. וכן אמרו במדרש רבה פרשת ויקרא פרשה א סימן יג: "מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם? רבי חמא בר חנינא ורבי יששכר דכפר מנדי רבי חמא בר חנינא אמר, אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אומות העולם אלא בחצי דיבור, כמה דתימר ויקר אלהים אל בלעם. אבל נביאי ישראל בדבור שלם שנאמר ויקרא אל משה".
רמז לדבר, המילה וַיִּקְרָ֖א שבתחילת ספר ויקרא מוטעמת בטעם טרחא, לפי שטרח הקב"ה לקרא למשה ולחלוק לו כבוד.
ואילו בבלעם המילה וַיִּקָּ֥ר, וַיִּקָּ֤ר מוטעמת פעם במאריך ופעם במהפך. לומר שהאריך הקב"ה את אפו כדי להציל את ישראל, והתגלה ופנה אל אותו רשע הֵפֶךְ מדרכו, אמנם בדרך מקרה בלבד, ככתוב וַיִּקֶר מִקְרֶהָ (רות ב, ג).
וצריך ביאור, בכל מקום נאמר וידבר ה' אל משה, ולמה דוקא כאן ויקרא אל משה וידבר? למה נצרך כבוד זה רק ודוקא בתחילת ספר ויקרא? וככלל למה מתחיל כאן חומש חדש, והרי עבודת הקרבנות היא ההמשך לבניית המשכן?
ועוד קשה למה נצרך הכבוד למשה והרי לא רודף כבוד היה אלא העניו מכל אדם? אמנם דוקא אדם שפל נזקק לרוממות של כבוד, אך משה העניו מכל אדם אינו חש כלל בהשפלתו ואינו זקוק לעידוד. כך היה במעשה מרים שה' נצרך לקנא לכבוד משה.
אלא שחומש שמות מסתיים בהשראת השכינה על המשכן, "ולא יכל משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן". כאן הסתיים תפקידו של משה בהוצאת ישראל ממצרים, תפקידו במתן תורה ששם דוקא כתוב ויבא משה בתוך הענן, ונסתיים גם תפקידו בבנין המשכן. ומעתה מתחיל חומשו של אהרן ובניו. דוקא עכשיו זקוק משה לכבוד, הן אישי, והן כבוד התורה. ללמדך שכל עבודת הקרבנות אינה אלא על פי צו התורה אשר ביד משה.
