טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
צפורת כרמים בין חיה בין מתה – גובי מצרי
"... צפורת כרמים, בין חיה בין מתה כל שהוא, שמצניעין אותה לרפואה. רבי יהודה אומר: אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא, שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו ... גמרא ... ציפורת כרמים, בין חיה בין מתה כל שהוא. מאי ציפורת כרמים? אמר רב: פליא ביארי. אמר אביי: ומשתכח בדיקלא דחד נבארא, ועבדי לה לחוכמא וכו'" (שבת, צ ע"ב).
פירוש: צפורת כרמים שהיא מין חגב, בין חיה בין מתה, שיעורה להוצאת שבת כל שהוא, כיון שמצניעין אותה לרפואה ולסגולה, ומכאן שהיא חשובה. ר' יהודה אומר: אף המוציא חגב חי טמא שיעורו בכל שהוא, לפי שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו ... שנינו במשנה שציפורת כרמים, בין חיה ובין מתה, שיעורה כל שהוא, כיון שמצניעים אותה לרפואה וסגולה. ושואלים: מאי [מהי] ציפורת כרמים זו? אמר רב: החגב הנקרא פליא ביארי. אמר אביי: ומשתכח בדיקלא דחד נבארא ועבדי לה לחוכמא [ונמצאת ציפורת הכרמים בדקל שיש בו סיב אחד בלבד ומשתמשים בה כסגולה לחכמה] באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: גובי מצרי שם באנגלית: Egyptian Grasshopper שם מדעי: Anacridium aegyptium
שם נרדף במקורות: ציפורת כרמים
הנושא המרכזי: מהי "ציפורת כרמים"?
את עיקר המידע על זהותה של "ציפורת כרמים" אנו מקבלים מהסוגיה בחולין (סה ע"א): "מה ת"ל למינו למינהו למינהו למינהו ד' פעמים? להביא ציפורת כרמים, ויוחנא ירושלמית, והערצוביא, והרזבנית וכו'". מברייתא זו ניתן להסיק ש"ציפורת כרמים" היא מין חגב טהור. גם ההקשר בסוגייתנו (שבת, צ ע"ב) רומז על כך שמדובר בחגב אם כי הדבר לא נאמר במפורש. כך זיהו למשל רבינו חננאל ובדרכו גם הערוך (ערך "צפור"). רבינו חננאל קשר בין "ציפורת הכרמים" ובין משחק הקטן בחגב על פי הפסוק באיוב (מ כ"ט): "הַתְשַׂחֶק־בּוֹ כַּצִּפּוֹר וְתִקְשְׁרֶנּוּ לְנַעֲרוֹתֶיךָ". רש"י תחם יותר את הזיהוי למין מסוים וכתב: "צפורת כרמים - מין ארבה דאין לו גבחת וכן לארבה כדלקמן".
שמה של ציפורת הכרמים מסייע לזהות את המין משום שהוא רומז על חגב דמוי ציפור. רע"ב מפרש (שבת, פ"ט מ"ז): "צפורת כרמים - עוף שמצוי בין הדקלין הבחורים". בתפארת ישראל נאמר: "צפרת כרמים. מין צפור [אב"י, כ"פ הר"ב אבל כפי מה שהוכיחו בת"ח הוא מין חגב, ע"ש]". בעל תפארת ישראל מפרש בדרכו של הברטנורה אך בנו, הרב ב. י. ליפשיץ, תמה על פירוש אביו שהרי צפורת כרמים היא חגב וכפי שהוכיחו תוספות חדשים. לענ"ד אין כאן בהכרח קושיה ולמעשה גם הברטנורה התכוון לחגב אלא שכינהו "עוף" בגלל השם "צפורת". במאירי בשבת אנו מוצאים איחוד בין השמות חגב ועוף: "אמר המאירי חגבים אלו מין עוף הם ונמצאו תמיד בשדות ובכרמים ובגנות ויש בהם הרבה מינים בהרבה שמות חלוקים זה מזה כגון ארבה סלעם חרגול ודומיהם וכו'".
על פרט מבנה נוסף של "ציפורת הכרמים" ניתן ללמוד מהמשך דברי הברייתא בחולין: "ציפורת כרמים, אין לי אלא הבא ואין לו גבחת, הבא ויש לו גבחת מנין? ת"ל: סלעם זה ניפול. למינהו להביא את האושכף; ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת, הבא ויש לו גבחת, הבא ואין לו זנב, הבא ויש לו זנב, מנין? ת"ל: חרגול זה רשון, למינהו להביא את הכרספת ואת השחלנית וכו'". הברייתא שואלת מנין אנו לומדים שגם מינים בעלי "גבחת" ובעלי ארבעת סימני הטהרה של הארבה, שנאמרו במשנה, טהורים? מכאן נוכל להסיק שלארבה ולגובאי אין גבחת. בלשון רש"י: "ציפורת כרמים - מין ארבה שלשניהם אין גבחת". לצורך הזיהוי עלינו לברר מהי אותה "גבחת"? רש"י מפרש: "שאין לו גבחת - שאין ראשו מרוט". המקור לפירוש הוא כנראה הפסוק בויקרא (יג מ"א): "וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ גִּבֵּחַ הוּא טָהוֹר הוּא". רש"ר הירש כתב: "גבח. גבחת: קרחת בחלק הראש שליד המצח"(1). הערוך (ערך "גבח") פירש: "... פי' גבחת גבחות (בהערה כתב ח.י. קאהוט: בפי' רגמ"ה כ"י הגי' גבהות) יש בשידרה שלו כעין הגמל. ארבה אין לו גבחת ואין לו זנב, סלעם יש לו גבחת ויש לו זנב". הכוונה היא אולי למבנה הנקרא "אוכפית" הקיים בחגבים (תמונה 1) אך הפירוש איננו ברור לאור כך שמבנה זה קיים בכל החגבים. ייתכן שהכוונה לבליטה או בליטות העולות מהאוכפית ואכן מזכירות צורה של דבשת כפי שפירש הערוך. חגבים בעלי דבשת הם למשל קסדן יפה רגל (תמונה 2) (Pyrgodera armata), חטוטרן הסלעים (תמונה 3) (Prionosthenus galericulatus) והדומים להם. סימן נוסף העולה מתוך הברייתא הוא העדר זנב. לענ"ד הכוונה לצינור ההטלה הקיים בנקבות החרגולים (תמונה 4).
מהמשנה (שבת, פ"ט מ"ז) אנו לומדים ש"צפורת כרמים" שימשה לרפואה: "... ציפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא שמצניעין אותה לרפואה וכו'". על פי סוגייתנו ייתכן והשימוש הרפואי של "ציפורת הכרמים" הוא לחיזוק ה"חכמה" ("... ועבדי לה לחוכמא וכו'"). בסוגייתנו אנו לומדים על שני מאפיינים נוספים. ראשית אנו לומדים את שמו הארמי של החגב - פליא ביארי – כפי הגרסה בכתבי היד. הגרסה בערוך (ערך "פלייה") "פלייה בארי" וברש"י "פיילי ביירי". רש"י הסתפק בקביעה "כך שמו" מבלי לפרשו(2). את הגרסה "פליא ביארי" שלפנינו מפרש ח. י. קאהוט באופן הבא: בערך ("פליא") הוא הוכיח שפירוש הפועל "פליא" הוא "מחפשת ובודקת"(3) ובערך "פלייה" הוסיף "משחתת ומכרתת". מקור המילה "בארי", לדעתו, הוא בפרסית והכוונה ל"פרי ויבול השדה והכרמים". לסיכום פירושו כתב: "ונ"ל כי זה החגב שנקרא צפורת הכרמים הוא הוא הנקרא בפי ההמון פליא בארי ופי' כאמור החופשת פירות ויבול הכרמים או המשחתת פירות".
הערוך מביא גרסה שאינה לפנינו ועל פיה החגב נקרא "ציפרתא דדיקלא"(4) משום שהוא נמצא על דקל המוקף בסיב אחד בניגוד לשאר הדקלים ש"יש להן ב' וג' נברי שמקיפין אותן בראשי חריות שלהן ויש מין אחד שלא יהא בו אלא נברא אחד שעולה עם כולו". דברי הערוך אינם ברורים משום שלא ידועים דקלים המאופיינים באופן שהוא מתאר. אמנם הדקלים עטופים בסיבים אך מספרם אינו קבוע והם נמצאים בבסיס העלים ולא בראשם. הקשר של "ציפורת הכרמים" לדקלים מעורר קושי שהרי שמה רומז על חיים בין גפנים. ניתן ליישב שהביטוי "כרם" מציין מטע באופן כללי ולא רק גפנים. כתב הרד"ק (ערך "כרם"):
"... ויקרא כרם זית מקום נטיעת זתים הרבה כאחד וכן דעת רבותינו ז"ל בזה שאמרו כרם זית איקרי כרם סתמא לא איקרי. ונקרא כרם לקיבוץ נטיעות זתים הרבה במקום אחד כמו שנקרא נטיעת הגפנים הרבה כאחד כרם. כי לא תקרא הגפן כרם ולא מקום נטיעת גפן אחת ושתים כי אם נטיעת הרבה ביחד".
על פי דברי אביי ניתן למצוא את "ציפורת הכרמים" על דקלים צעירים: "ומשתכח בדיקלא דחד נבארא, ועבדי לה לחוכמא וכו'". מפרש רש"י: "ומשתכח בדיקלא דחד נבארא - בדקל בחור שלא נכרך עדיין אלא בסיב אחד, שגדל סביבותיו וכורכו". כמות הסיבים מעידה על גיל העץ וככל שהוא מתבגר עולה כמותם (על הסיב ראו בהרחבה במאמר "סיב, אחרים אומרים: כדי ליתן על פי משפך קטן"). לענ"ד ניתן לשער שגם לדעת אביי חגב זה נמצא לא רק על דקלים צעירים אלא על עצים בכלל כפי שמעיד השם "צפורת כרמים". כוונתו לומר שבין העצים שעליהם מצוי החגב מופיע גם הדקל ובתנאי שהוא עדיין צעיר. ייחודו של הדקל הוא בעליו הקשים שהחגבים מתקשים לאוכלם אלא אם כן הוא עדיין צעיר.
"ציפורת כרמים" = גובי מצרי
מבין החגבים הנפוצים באזורנו המין גובי מצרי (תמונה 5) נראה כמתאים ביותר להקרא "ציפורת כרמים" וכך זיהה אותו הזאולוג אהרוני. הוא תיאר את הופעת הגובי המצרי במכת הארבה בשנת תרע"ה (1915). אהרוני מצא את חגב זה בעיקר בכרמים ולדעתו הוא הגיע כנראה כנודד ממצרים. הגובי המצרי הוא החגב הגדול ביותר במזרח ואורך גופו מגיע ל – 12 ס"מ. בעת מעופו, גבוה יחסית מעל פני הקרקע, הוא מזכיר צפור. הגובי מעופף בין עצי פרי, נח עליהם וניזון מעליהם. הגובי המצרי פוגע בעצי הפרי ולכן ראוי להקרא "פליא בארי" (משחיתת פירות). בהתנהגות זו הוא שונה מכל שאר מיני החגבים החיים על גבי הקרקע וניזונים מעשבים ושיחים נמוכים. אוכפית הגובי המצרי שטוחה ולכן הוא מתאים להגדרה "חסר גבחת" (על פי המפרשים שגבחת היא בליטה של האוכפית). לחגבים ובמיוחד לארבה, קבוצה שעליה נמנה גם הגובי המצרי, מיוחסות יכולות רפואיות. דיוסקורידס (40-90 לספירה) כתב בספרו De Materia Medica שחגבים קלויים עשויים לרפא הפרעות בשלפוחית השתן. שאיפה של ארבה מעושן פותרת קושי במתן שתן. מין מסוים של ארבה (Asiracos) חסר כנפיים (בעל רגלים גדולות בצעירותו) יעיל מאד כנגד ארס עקרבים כאשר הוא נאכל מיובש בתוך יין.
המחקר המודרני תומך ביתרונות הבריאותיים באכילת חגבים ובמיוחד ארבה. בעת האחרונה נערכו מחקרים רבים על מנת ללמוד על ההרכב התזונתי של הארבה הנודד מתוך כוונה להשתמש בו כמזון לאדם ולבעלי חיים. תוצאות המחקרים מעידות על ערך תזונתי גבוה בעיקר בתכולת חלבון, שומן בלתי רווי, זרחן, מינרלים, וויטמינים ואנרגיה. מחקר אחר מצא שבנוסף ליתרונות התזונתיים שלו ארבה המדבר מכיל תרכובות בעלות חשיבות בריאותית. הוא קולט פיטוסטרולים דרך המזון הצמחי שלו, מעלה את ריכוזם ומסנתז מהם נגזרות חדשות בעלות יתרונות לבריאות האדם. לפיטוסטרולים יכולת להוריד את ריכוז הכולסטרול ה"רע" בדם ולהעלות את ריכוז הכולסטרול ה"טוב". השפעה זו מזכירה את השפעת שמן זית הנחשב כמסייע ל"חכמה" "מתוך שרגילין בשמן זית, חכמה מצויה בהן".
יהודי תימן נהגו לאכול את הארבה כלומר המין המתלהק, ובדרך כלל הכוונה לארבה המדבר (תמונה 6) (Schistocerca gregaria) אך כמעט בכל אזורי תימן, גם את הגובי המצרי (ארבה העצים) או מינים אחרים בסוג. מסורת אכילת הגובי המצרי כארבה תומכת בזיהויו עם "ציפורת הכרמים" שעליה נאמר "למינו להביא ציפורת כרמים".
 |
|
 |
|
תמונה 1. עפרן כחול - אוכפית |
|
תמונה 2. קסדן יפה רגל
|
 |
|
 |
|
תמונה 3. חטוטרן הסלעים |
|
תמונה 4. מגלית איזופיה
|
 |
|
 |
|
תמונה 5. גובי מצרי צילם: Alvesgaspar |
|
תמונה 6. ארבה המדבר
|
(1) בהערה 1 במהדורת שוטנשטיין (סה ע"ב) המפרש מקשה מדוע נאמר "אין לו קרחת" במקום ציון המאפיין "יש לו שיער"? הוא מציע שאולי רוב החגבים בעלי שיער ולכן הברייתא ציינה את היוצא מן הכלל.
(2) השם מורכב משתי מילים שפירושן הוא "פיילי" – קערה ו"ביארי" בורה (לא מעובדת). ניתן להציע (כהשערה מסופקת מאד) שאולי מקור השם הארמי על פי הגרסה ברש"י הוא בגבחת/קרחת של מצח החגב המזכירה שדה שאינה מעובדת (השערות מקבילות כאן לתבואה).
(3) על פי הערוך (ערך "פליא") שפירש: "בילמדנו ויקחו אליך פרה וכל שעה היא הוי אחזיה ומפליא בעינה". הערוך מתייחס לסיפור במדרש תנחומא (חקת ס"ג) על הנוכרי שרצה להונות את חכמים והניח על הפרה האדומה שברשותו עול לפני שמסרה לחכמים. חכמים עמדו על התרמית בעזרת מבטיה של הפרה שחיפשו את העול שהיה מונח על צווארה בלילה. בנוסח שלפנינו נאמר: "... לבוקר הוציאה להם, כשראו אותה ידעו שעלה עליה עול, שראו עיניה מפלבלות, כשהן באין ליתן עליה עול מפלבלות עיניה, ומבטת בעול וכו'".
(4) "... ואמר אביי ומיקריא ציפרתא דדיקלא ומשתכחא בדיקלא דחד נברא וכו'".
מקורות עיקריים:
ז. עמר 'הארבה במסורת ישראל'. הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ד
Xavier Cheseto, X., 2015, 'Potential of the Desert Locust Schistocerca gregaria (Orthoptera: Acrididae) as an Unconventional Source of Dietary and Therapeutic Sterols', PLoS One 10(5).
Mohamed, E. H. A., 2015, 'Determination of Nutritive Value of the Edible migratory locust Locusta migratoria, Linnaeus, 1758 (Orthoptera: Acrididae)', Int J Adv 4(1): 144-148.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
