מה עושים עם ילד שבוכה ורוצה על הידיים במקום שאין עירוב?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת צד ע"א
"חי נושא את עצמו", משום כך מי שמוציא אדם חי בשבת לרשות הרבים – פטור מן התורה, אך אסור מדרבנן. ב"בירור הלכה" נידון טעם הפטור הזה וכן ההגדרה: מי נחשב חי שנושא את עצמו? לכל הדעות אדם שהוא חולה, או כפות באופן שאינו יכול ללכת לבד – אינו נחשב ל"נושא את עצמו" ולכן מי שמוציא אותו לרשות הרבים בשבת – חייב.
בקשר לתינוק מובאות דעות שונות, ולרוב הפוסקים תינוק שאינו יכול ללכת בעצמו – האיסור לשאת אותו בשבת ברשות הרבים הוא מן התורה, כי אין הוא בגדר של "חי נושא את עצמו".
רבי עקיבא איגר (סימן כח) מביא בדבריו את תשובת פרי תבואה, שפסק שבמקום שאין בו רשות הרבים מן התורה, מכיוון שכל איסור הטלטול בו הוא רק מדרבנן, אם כן מותר לאדם לשאת על כתפו או בידיו קטן שיכול ללכת, שהרי אפילו ברשות הרבים גמורה אין זה אלא איסור דרבנן ואילו היה הדבר אסור גם במקום שאינו רשות הרבים ממש הייתה זו "גזירה לגזירה" שאין חז"ל גוזרים.
אולם רוב הפוסקים חולקים על כך, וגם רבי עקיבא איגר עצמו דחה את דבריו, ולהלכה כתב: "לאשר הוא בכלל מוטב שיהיו שוגגים, כאשר בודאי לא ישמעו לנו בזה - שתיקתנו יפה, אבל לצנועים השומעים ובאים לשאול דבר ד' ראוי להורות להם כהלכה לאסור". אמנם יש מהפוסקים האחרונים שכתבו שבשעת הדחק, כגון שילד בוכה ומסרב ללכת לבד ורוצה שישאו אותו – אפשר לסמוך בדיעבד על הדעה הזו.
