כפייה המביאה לרצון / רפי זברגר

שבת פח ע''א

הקדמה

עסקנו בדף הקודם בהשתלשלות האירועים בימים אשר עם ישראל עמד למרגלות הר סיני, עד למעמד קבלת התורה. 
בדף שלנו אנו ממשיכים לדון בנושאים הקשורים למעמד הר סיני וקבלת התורה. 
 

הנושא

וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹקִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות י''ט, י''ז). אמר רבי אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם.
רב אבדימי למד מן המילה תַחְתִּית כי אין כוונת הפסוק רק לומר לנו כי עם ישראל שכן למרגלות ההר (אחרת התורה הייתה כותבת ''מתחת להר'') אלא אנו לומדים מכך כי הקדוש ברוך הוא ''הכריח'' את העם לקבל את הורה, תוך כדי ''איומים'' שאם לא יקבלוה, ימותו במקום. 
אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא.
המושג המשפטי ''מודעא'' מציין כי אדם יכול להכריז ולהודיע לפני ביצוע קניין או פעולה משפטית אחרת, כי הוא נאנס לבצעה, ולכן הוא מבטל את תוקף הפעולה המשפטית. אותו כנ''ל אומר רב אחא אצלנו: עם ישראל יכול ''להודיע'' כי התורה ניתנה לו באונס (כפה עליהם הר כגיגית), לכן הוא אינו יכול להיענש על אי עשייתה - ''מודעה גדולה לתורה''.
שואלים תוספות ועוד מפרשים, מדוע היה צריך לכפות על עם ישראל, והרי הם קיבלוה מרצון ואף אמרו ''נעשה ונשמע''? התוספות עונים כי הכפייה נועדה למנוע התחרטות וחזרה של עם ישראל מקבלת התורה מאהבה. הקדוש ברוך הוא ביקש "לקבע" את תשובתם, כך שלא תהיה דרך חזרה (מתוך החשש והסכנה, כפי שנלמד מיד בהמשך, שאם לא יקבלו את התורה, העולם יחזור לתוהו ובוהו).
אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב (אסתר ט', כ''ז): קִיְּמוּ [וְקִבְּלוּ] הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה - קִיְּימוּ מה שקיבלו כבר.
רבא מוסיף על דברי רב אבדימי ורב אחא, וקובע כי עם ישראל בימי אחשורוש קיבל את התורה מאהבה, שהרי נאמר במגילה כי קימו וקבלו –קיימו עתה (בזמן אחשורוש) את מה שכבר קיבלו בתקופה מוקדמת יותר (בהר סיני). 
אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים ע''ו, ט'): מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה, אם יָרְאָה למה ְשָׁקָטָה, ואם שָׁקָטָה למה יָרְאָה? אלא: בתחילה יָרְאָה ולבסוף שָׁקָטָה .
דברי חזקיה ''מחזקים'' את דעתו של רבא (לא ממש ''חיזק'' שהרי חזקיה חי בדור שני לאמוראים, לפני רבא שהיה מהדור הרביעי לאמוראים), ומוכיחים מפסוק בתהילים שארץ ישראל בתחילה פחדה ( יָרְאָה) ולבסוף ''נרגעה'' (ְשָׁקָטָה). ומיד שואלת הגמרא: ולמה יָרְאָה? 
ומיד עונה הגמרא, לאור דברי ריש לקיש:
כדריש לקיש , דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א', ל''א) וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי. ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימין, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו:
ה"חשש והפחד" הגדול של ארץ ישראל שעם ישראל לא יקבל את התורה, ואז חס וחלילה יחזור העולם להיות ''תוהו ובוהו''. ואמנם עם ישראל קיבל את התורה, בתחילה מתוך כפיה ואונס, אך בהמשך הדורות מתוך רצון ואהבה. 
 

מהו המסר

• מדברי התוספות אשר למדנו לעיל, אנו למדים כי גם כשאדם מסכים ומעוניין בדבר מה, ואף מכריז על כך בקול רם, תמיד מקונן החשש שמא יתחרט ויחזור בו מהסכמתו. לכן, יש צורך "לחזק ולקבע" אצלו את דעתו ורצונו. וכך אומר הלל במסכת אבות (ב', ד'): אל תאמין בעצמך עד יום מותך. וכפי שראינו לא פעם, כמו למשל אצל יוחנן, אשר שימש בכהונה גדולה במשך שמונים שנה, ולאחר מכן נהפך ל.. צדוקי (ברכות כ''ט.)
לכן, שומה עלינו לעבוד ולהתחזק כל הזמן. לא לחשוב בטעות כי הגענו כבר ל''מצב טוב'', וכי אנו ''סגורים על עצמנו'' ואין כל חשש לנסיגה והידרדרות. זוהי עבודה יומיומית בכל המישורים. בתפילה, בלימוד, בעשיית מצוות, בעשיית חסד ועוד ועוד. העיקר החשוב הוא להתמיד כל הזמן בעשיה, ולחשוב כל יום מחדש איך לשפר, איך להיטיב, איך להתקדם וכן הלאה.
• קבלת התורה הנוספת אשר עם ישראל קיבל בימי אחשורוש מוגדרת כ"קבלה מאהבה". קבלה והסכמה המוכיחה למפרע כי למרות כפיית עם ישראל "הר כגיגית" בהר סיני, ישנם שורשים עמוקים בלב העם. בעצם כל יהודי ויהודי רוצה ומעוניין, אך לפעמים יש לכפות עליו כדי להגיע בסופו של דבר לקבלה מתוך רצון ואהבה.
כך מסביר הרמב''ם (הלכות גיטין, פרק ב' הלכה כ'): את הדין של ''כופים אותו עד שיאמר רוצה אני'' באדם המחויב לתת גט אך אינו מעוניין בכך:
מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה, או לעשות עבירה, והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו, או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו, אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך, זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, ורוצה הוא לעשות כל המצוות, ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו, ואמר: רוצה אני, כבר גרש לרצונו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]