עשייה באור יום / רפי זברגר

שבת פו ע''א-ע''ב

הקדמה

למדנו במשנה, בראש הדף שלנו, בין היתר את ההלכה הבאה:
מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי (שתהא) טמאה שנאמר (שמות י''ט, ט''ו): וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה.
עם ישראל נצטווה בהר סיני לפרוש מן האשה שלושה ימים טרם קבלת התורה, כדי שלא יהיו טמאים בטומאת קרי. אם גבר נטמא בטומאת קרי, הרי הוא טובל ונטהר באותו יום. אך האשה יכולה להיות טמאה מן הקרי אשר חדר לגופה, במשך שלושה ימים, עד אשר ''יסריח'' ואז כבר אינו ראוי להיקלט בגופה. כל זאת לומדים מן הפסוק בפרשת יתרו, הדורש מן העם פרישה מן האשה במשך שלושה ימים, כדי שיהיו טהורים ומוכנים לקבלת התורה. 
 

הנושא

תנו רבנן: פולטת שכבת זרע ביום השלישי – טהורה, דברי רבי אלעזר בן עזריה. רבי ישמעאל אומר: פעמים שהן ארבע עונות, פעמים שהן חמש עונות, פעמים שהן שש עונות. ר' עקיבא אומר: לעולם חמש, ואם יצאתה מקצת עונה ראשונה - נותנין לה מקצת עונה ששית.
ישנן שלוש דעות ביחס לפליטת שכבת זרע של האשה. רבי אלעזר סובר כי כבר ביום השלישי טהורה. רבי ישמעאל סובר כי רק ביום הרביעי טהורה, ולכן ייתכן כי יהיו מצבים שתצטרך לחכות ארבע עונות (עונה היא יום או לילה), חמש עונות או שש עונות עד אשר שכבת הזרע תיטהר, תלוי בזמן הביאה. לעומתם, סובר רבי עקיבא כי תמיד יש לחכות חמש עונות שלימות (יומיים וחצי) עד אשר נטהר את שכבת הזרע הנפלטת מגופה. 
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא, ואמרי לה רב פפא לרבא: בשלמא רבי אלעזר בן עזריה כרבנן, דאמרי בחמישי עביד פרישה, ורבי ישמעאל כרבי יוסי דאמר ברביעי עביד פרישה, אלא רבי עקיבא כמאן?
עתה, מנסה הגמרא לקשר בין מחלוקת התנאים לגבי טהרת שכבת הזרע הנפלטת מן האשה, למחלוקת תנאים לגבי מועד מעמד הר סיני. רבי אלעזר (סובר כי ביום השלישי טהורה) בוודאי פוסק כחכמים הסוברים כי מצוות פרישה לעם ישראל ניתנה ביום חמישי בשבוע (קרי של יום שישי בערב הוא כבר של היום השלישי וטהור). רבי ישמעאל פוסק כרבי יוסי הסובר כי מצוות פרישה ניתנה ביום רביעי (קרי של יום שישי בערב שייך ליום הרביעי, ולכן טהור). ורבי עקיבא מתלבטת הגמרא כמו מי פוסק?
עונה הגמרא כי גם הוא פוסק כרבי יוסי, ומכיוון שמשה עלה בהשכמת יום וגם ירד בהשכמה, ציווה על פרישה ביום רביעי בבקר, שמאותו זמן עד יום שישי בערב עברו בדיוק חמש עונות, כשיטתו. 
וליטבלו ביני שימשי, וליקבלו תורה ביני שימשי?
מקשה הגמרא על שיטת רבי עקיבא, הסובר כי הסתיימו חמש עונות בליל שבת עם חשיכה, ושואלת, מדוע לא ניתנה תורה לעם ישראל בליל שבת, לאחר טבילת הנשים מטומאת הקרי?
אמר רבי יצחק (ישעיהו מ''ח, ט''ז): קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ זֹאת, לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי, וְעַתָּה אֲדֹנָי ה' שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ..
עונה רבי יצחק, כי התורה ניתנה בגלוי ולאור יום, ולא בסתר ובחשיכה. מסביר המהרש''א, כדי שלא יאמרו הגויים, אילו היינו יודעים על קבלת התורה, היינו מוכנים לקבלה.
וליטבלו בצפרא דשבתא, וליקבלו תורה בצפרא דשבתא?
ממשיכה הגמרא להקשות על שיטת רבי עקיבא: מדוע משה הפריש את העם בבוקרו של יום רביעי, כדי לסיים חמש עונות בליל שבת. ניתן היה להפרישם בסוף יום רביעי, ולסיים את חמש העונות בבקר יום שבת?
אמר רבי יצחק: שלא יהא הללו הולכין לקבל תורה והללו הולכין לטבילה.
גם כאן עונה רבי יצחק, כי אין זה ראוי לחלק את העם לשתי קבוצות, מקבלי התורה וטמאים שהולכים למקווה להיטהר. 
 

מהו המסר

• נלמד ממשה (וגם מאבות נוספים) להתחיל את הבקר בהשכמה. להזדרז ולקום בבקר מוקדם, ולהתחיל את משימותינו עד כמה שניתן מוקדם. הזמן היקר של הבוקר הוא ''זמן איכות'' לביצוע משימות, רעננים משינת הלילה וטרם התעייפנו מעמל היום – זמן טוב לעשייה איכותית וטובה.
• בנוסף להתייחסות המהרש''א לנתינת התורה באור יום, ניתן לומר באופן כללי כי יש לעשות ולפעול באור יום. עשייה בחשיכה, באפילה מעידה לפעמים על חוסר ביטחון, הססנות וכדו', לעומת עשייה באור יום אשר מעידה על ''שלימות המטרה'' מתוך החלטה נחושה, ללא חשש וללא מורא.
• התשובה של רבי יצחק מלמדת אותנו מספר מסרים. קודם לנסות ''לאחד כוחות''. שלא יהיו סיעות סיעות בעם, בקהילה וכדו', אלא לנסות ולעודד עשייה מתוך אחדות המטרה.
בנוסף, ניתן ללמוד מכך רגישות לזולת. שהרי אם המון העם הולכים לקראת מעמד רם ונישא של קבלת התורה, ומספר אנשים עדיין עסוקים בטהרתם, הרי שאותם אנשים יחושו מאוד לא בנוח, גם בגלל טומאתם, וגם בגלל שאינם עם כל הציבור. מלמד אותנו רבי יצחק, כי הקדוש ברוך הוא קבע אנשים ילכו להיטהר בערב שלפני, וכולם יבואו ביחד, בשמחה וביראה לקבל את התורה.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]