בשביל מה ניתנה התורה? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
שבת פו ע"ב
ודכולי עלמא - בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו, וכתיב התם ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה, מה להלן - בעצומו של יום, אף כאן - בעצומו של יום.
דבר ידוע וגלוי שאין מאורע סתמי, ובפרט כאשר אנחנו עוסקים בנתינת התורה והזמן שנבחר בכדי לתת אותה לנו. אם כן מהי המשמעות הפנימית של נתינת התורה דווקא בשבת?
על הקשר הזה שבין התורה לשבת, עומד רבי מנחם מענדל מרימנוב בספרו מנחם ציון (פרשת בשלח ד"ה והענין הוא) שמסביר כי תכלית נתינת התורה לנו, היא בכדי שנשתמש בה לגלות את מהותו של כל דבר בעולם, וכיצד כל דבר בעולם מונהג ומכיל את אור הקדושה האלוקית. לכן התורה מכילה ציווים רבים כל כך שנוגעים לחיים הפיזיים שלנו, כי זו כל התכלית – לגלות שהחיים הפיזיים מכילים תוכן אלוקי.
אלא שבשביל זה לא מספיק רק ללמוד את התורה, צריך גם להגיע ללימוד הזה מתוך מצב נפשי מסוים שיאפשר לתובנות הללו לחדור אלינו, כדי שנוכל להשפיע אותן הלאה.
בנקודה הזו פוגשת התורה את השבת, משום שהשבת הוא יום שבו האדם מתבקש להפסיק עם מירוץ החיים החומרי שלו שנותן לו את התחושה המדומה כאילו הוא מנהל את חייו, ובמקום זה הוא צריך לתת לאלוקי לנהל אותו.
נקודה זו מתקשרת גם למאמר חז"ל נוסף (מכילתא, פרשת בשלח) שקובע כי "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן", שכן המן, מעבר להיותו מזון, הכיל תוכן רוחני, שהרי כל הצורה שבה הוא ניתן לעם חייבה את העם להאמין בכך שהקב"ה נוכח, ושהוא זה שמכלכל אותם.
לכן, דווקא השבת מכילה בדיוק את המצע שעליו התורה מבקשת לבסס את מקומה בעולם – הקיום של האדם תלוי ועומד בתוכן האלוקי שיש בו, וכאשר האדם חש זאת, וחי את חייו בצורה כזו, הרי שבדיוק לשם כך ניתנה לו התורה.
