יחס של כבוד לגוף / רפי זברגר

שבת פב ע''א

הקדמה

למדנו בדף הקודם על הנהגות בית הכיסא, במאמר זה נמשיך בנושא, וננסה ללמוד מכך מספר מסרים. 
 

הנושא

אמר ליה רב הונא לרבה בריה: מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב חסדא, דמחדדן שמעתיה?
רב הונא שאל את רבה בנו, מדוע אין הוא הולך ללמוד מרב חסדא, שהרי הוא רב חסדא היה חריף מאוד. 
אמר ליה: מאי איזיל לגביה? דכי אזילנא לגביה - מותיב לי במילי דעלמא!
ענה לו רבה בנו: כשאני הולך אליו, הוא מלמדני ''דברים בהנהגות העולם'' (התכוון לומר כי "לא מתאים לו לעסוק בכך").
אמר ליה : מאן דעייל לבית הכסא - לא ליתיב בהדיא, ולא ליטרח טפי, דהאי כרכשתא - אתלת שיני יתיב, דילמא משתמטא שיני דכרכשתא, ואתי לידי סכנה?
רבה הביא לרב הונא אביו, דוגמאות לדברים בהנהגות העולם, אשר לימדו רב חסדא: לא לשבת מהר בשירותים, לא להתאמץ ולנסות לזרז את יציאת הצרכים. ורב חסדא הסביר לרבה ואמר כי הלחץ והמהירות עלולים לגרום ל''שיניים של המעיים'' לצאת ממקומן. 
אמר ליה: הוא עסיק בחיי דברייתא ואת אמרת במילי דעלמא – כל שכן זיל לגביה.
ענה לו רב הונא: אדרבה, הנושאים הללו חשובים מאוד, ולכן כדאי לך מאוד ללכת וללמוד מרב חסדא. 
הנצרך לפנות ואינו נפנה - רב חסדא ורבינא, חד אמר: רוח רעה שולטת בו, וחד אמר: רוח זוהמא שולטת בו.
הלכה נוספת: הצריך להתפנות ומשהה את עצמו ואינו נפנה – הרי שתבוא עליו רוח רעה, או רוח זוהמא. 
הוצרך ליפנות ואינו יכול ליפנות - אמר רב חסדא: יעמוד וישב, יעמוד וישב. רב חנן מנהרדעא אמר: יסתלק לצדדין. רב המנונא אמר: ימשמש בצרור באותו מקום, ורבנן אמרי יסיח דעתו.
מספר טכניקות לנסות לזרז במתינות את יציאת הצרכים מהגוף: עמידה וישיבה מספר פעמים, או הליכה לצדדים. וכן, משמוש בצרור בפי הטבעת. הבנה ראשונית של הגמרא בדברי חכמים כי יש להסיח את הדעת מפעולות אלו. 
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: כל שכן דכי מסח דעתיה לא מפני.
מקשה רב אחא לרב אשי: הסחת הדעת תרחיק עוד יותר את שלב ההתפנות, וכיצד חכמים סוברים שיש להסיח דעת.
אמר ליה: יסיח דעתו מדברים אחרים.
ענה לו רב אשי כי הוא באמת צודק. כוונת חכמים: יש להסיח דעת מדברים אחרים, ולחשוב ולהתעסק רק בכך.
אמר רב ירמיה מדיפתי: לדידי חזי לי ההוא טייעא, קם ויתיב, וקם ויתיב עד דשפך קדרה.
רב ירמיה סיפר כי הוא ראה איש ערבי שאמנם קם וישב מספר פעמים, עד שיציאתו הייתה ''טובה'' ומהירה. 
לנו רבנן: הנכנס לסעודת קבע, יהלך עשר פעמים של ארבע [ארבע] אמות, ואמרי לה ארבע פעמים של עשר עשר אמות, ונפנה ונכנס, וישב במקומו:
באותו כיוון של ''הצעות ייעול'', מכוונים אותנו חכמים, כי לפני כניסה לסעודת קבע, הלוקחת זמן רב, ולא נעים לצאת באמצעיתה, יש לעשות ''פעולות מזרזות'' על מנת לגרום ליציאות לפני הסעודה: ללכת עשר פעמים ארבע אמות, או להיפך: ללכת ארבע פעמים עשר אמות – פעולות אלו מזרזות את פעילות המעיים וגורמות ל''יציאות טובות''. 
 

מהו המסר

• דברים של ''חיי עולם'' חשובים לא פחות, אם לא יותר ''מדברים רוחניים עליונים''. כך אמר רב הונא לרבה בנו, וכך אנו לומדים ומלמדים את ילדינו. להסתכל ולחשוב גם על ''הדברים הרגילים'' הנעשים מידי יום ביומו, כדברים חשובים שיש להתייחס אליהם בכובד ראש ושום שכל.
• יש לנסות ''למלא צרכים גופניים'' (כמו עשיית צרכים) בנחת ולא במהירות ובלחץ. לא ללחוץ יותר מידי, אלא לנסות ולתת לגוף לפעול את פעולותיו בעצמו.
• אם יש צורך גופני חשוב, כמו עשיית צרכים – אין לדחותה, אפילו לא "מסיבות טובות". גם עיקרון זה מלמד אותנו להתייחס לגוף שלנו ולצרכיו בכבוד. לא לזלזל. לא לחשוב כי יש דברים חשובים מאלה, ולכן לא להתייחס לצרכי הגוף. אמנם הגוף הוא ''רק כלי'', אך גם לכלי יש חשיבות הדורשת התייחסות רצינית ומכובדת.
• למרות הנאמר בסעיף השני לעיל: אם יש צורך גופני אשר ''נתקע'', כמו למשל ''הנצרך לנקביו ואינו יכול'', יש להשתדל "לסייע לגוף" בכל דרך אפשרית. אם על ידי עמידה וישיבה, או הליכה לצדדין. אם על ידי משמוש בצרור, או הליכה מספר פעמים הלוך ושוב, כל זאת עד אשר ''הצורך הגופני'' יבוא לידי מימוש.
כל ההכנות הללו חייבות להיות ממוקדות וללא הסחת הדעת לדברים אחרים.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]