שתי הגדרות למלאכת זריעה ושני סוגים של חינוך
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת עג ע"א
המלאכה הראשונה משלושים ותשע המלאכות המוזכרות במשנה היא מלאכת זורע. הרש"ש מקשה איך יכול אדם להתחייב בשבת על פעולת הזריעה, הרי לוקח זמן לזרע להשריש בקרקע, ומבואר במסכת מנחות (סט) שזרע שלא השריש אינו נחשב זרוע אלא כמו מונח בכד, אם כן מדוע חייב מי ששם את הזרע באדמה, מדוע זה שונה ממי ששם אותו בכד? תירוצו הוא שהגדרת מלאכת זריעה היא: נתינת הזרע במקום שבו הוא ייקלט בקרקע לאחר מכן, כמו שאופה וצולה חייב על נתינת הבצק או האוכל במקום שבו הוא ייאפה או ייצלה לאחר מכן.
מהשוואה זו לומד הרש"ש שכשם שאדם ששם בשבת בצק בתנור אינו חייב אם מסיבה כלשהי הבצק לא נאפה, כך גם אדם שזרע בשבת, אם בא מישהו, אפילו הוא עצמו, והוציא את הזרע מהאדמה לפני שהשריש – אינו חייב על מלאכת הזריעה, כי המלאכה תלויה בקליטה של הזרע באדמה.
לעומת זאת המנחת חינוך (מוסך השבת אות ב) כותב בפשיטות שיש הבדל בין זריעה לאפייה. מלאכת אפייה אכן תלויה בתוצאה הסופית, לכן אם אדם שם בצק בתנור בשבת ורדה אותו לפני שנאפה – פטור. אולם מלאכת זריעה אינה תלויה בתוצאה, כי ההגדרה של המלאכה היא: נתינת הזרע במקום שבו יש לו פוטנציאל להשריש. גם אם בסופו של דבר הזרע לא נקלט ולא השריש – לפי דעתו של המנחת חינוך הזורע חייב.
הרב שלמה וולבה זצ"ל המשיל את חינוך הילדים לזריעה. מכאן נלמד שיש שני סוגים של חינוך, יש חינוך של נתינת הילד באווירה טובה וראויה, כמו נתינת הזרע במקום הראוי להשרשה, אולם יש גם חינוך שתלוי בהפנמה של הילד את העניין, כמו זריעה שלא נחשבת זריעה ללא הקליטה וההשרשה באדמה.
