ובחרת בחיים / רפי זברגר

שבת עב ע''ב

הקדמה

היום נעסוק בסוגיה מעניינת הנקראת ''מתעסק'', השייכת גם להלכות שבת, וגם להלכות אחרות. נקדים ונשווה בין שני הגדרות לעשיית פעולה: שוגג ומתעסק. בעשיית פעולה בשוגג, אדם מודע לפעולה שהוא מבצע, עושה אותה בכוונה שלימה, אך לא מודע למרכיבים אחרים של העבירה. למשל בהלכות שבת: אינו מודע לכך ששבת היום, או אינו מודע לאיסור הפעולה וכן הלאה. לעומת זאת במתעסק, האדם אינו מודע כלל לפעולה שהוא עושה. הוא מבקש לעשות פעולה אחת, ובסופו של דבר מבצע פעולה אחרת. 
 

הנושא

איתמר: נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר – פטור, לחתוך את התלוש וחתך את המחובר, רבא אמר: פטור, אביי אמר: חייב.
במקרה הראשון, האדם רצה לעשות פעולה מותרת לגמרי: להגביה דבר מה התלוש מן הקרקע. אין זה איסור קוצר או פעולה דומה, כיוון שאין איסור להגביה דבר מה תלוש. בסופו של דבר הוא חתך משהו מחובר לקרקע, וזו כמובן פעולה אסורה. מכיוון שלא היה מודע לפעולה זו, וניתן לומר אף שהוא לא רצה לעשות את הפעולה שנעשתה בסופו של דבר, אנו קוראים לפעולה מעין זה ''מתעסק'' ופוטרים אותו מחיוב קרבן חטאת. 
במקרה השני, כוונת האדם הייתה לחתוך (ולא להגביה). אם היה רוצה לחתוך דבר מה מחובר, והיה אמנם חותך זאת – לכל הדעות היה מתחייב. אך כאן, הוא התכוון לחתוך דבר מה תלוש, פעולה שאינה אסורה, אך בסופו של דבר חתך את המחובר – כאן באנו למחלוקת אמוראים: רבא פוטר, ואביי מחייב. מיד מסבירה הגמרא:
רבא אמר: פטור, דהא לא נתכוון לחתיכה דאיסורא,
למרות שהתכוון לפעולה פוטנציאלית אסורה, כיוון שכוונתו הייתה לחתוך דבר מותר, רבא פוטר.
אביי אמר: חייב, דהא קמיכוין לחתיכה בעלמא.
כיוון שהוא היה מודע לפעולה (חיתוך) ובסופו של דבר ביצע מלאכה אסורה בשבת – אביי מחייב. לפי שיטתו, רק כאשר אדם לא היה מודע לפעולה שהוא עושה (כמו במקרה הראשון, ביקש להגביה תלוש ובסוף חתך מחובר), רק במקרה זה יוגדר כמתעסק, וכל מקרה שאדם מודע לפעולה שלו – אין זה מתעסק ומתחייב. 
פטור של מתעסק בשבת, מקבל נופך נוסף לאור ההלכה המוכרת ''מלאכת מחשבת אסרה תורה''. כלומר, כדי להתחייב על איסור שבת, אדם צריך להיות מודע ולחשוב על פעולתו – מלאכת מחשבת, ורק אז מתחייב על העבירה.
מתעסק פטור אף באיסורים אחרים חוץ מעריות ומאכלות אסורים. כיוון שבשניהם יש הנאה בעשיית העבירה, אין זה מוגדר כמתעסק וחייבים.
הקובץ שיעורים (חלק ב', כ''ג, ז') מחדש ואומר כי כל העבירות שבהם האיסור בתוצאה ולא בפעולה, כגון חלבים, רציחה והעלם מקדש, יהיה אסור אפילו במתעסק, שהרי בהם לא יועיל שכאילו המעשה נעשה מעצמו, שהרי "התוצאה אסורה", ולא המעשה.
יש מחלוקת בפרשנים, האם פטור מתעסק הוא גם מותר לכתחילה, או שמא רק פטור מקרבן אך בכל אופן עוברים על העבירה. יש המחלקים בין איסורי שבת, בהם נאמר ''מלאכת מחשבת'' ולכן נאסר, לבין שאר איסורי תורה, שם הדבר מותר.
 

מהו המסר

למדנו היום על פטור מתעסק, בהלכות שבת ובהלכות אסורות. הסברנו כי מתעסק אינו מודע לפעולה זו שביצע, לכן התורה אינה מחייבת אותו על מעשה זה. כמו כן למדנו על שני יוצאים מן הכלל: אם יש הנאה לאיסור, או שהאיסור הוא התוצאה ולא הפעולה עצמה, בשני סוגי עבירות אלו, אדם מתחייב גם כאשר הוא מתעסק בעבירה.
התייחסות התורה וחז''ל למתעסק יכולה לכאורה להביא אותנו לטעות בנוגע לאחריותו של אדם על מעשיו. כידוע: אדם מועד לעולם, ואדם אחראי על מעשיו, וחייב על נזקים שביצע, גם אם נעשו בשוגג ואפילו באונס. אם כן, אדם חייב על כל נזק שעושה לאדם אחר, אך בנושא של קרבן חטאת, אומרת התורה, כי האדם אינו מחויב להביא כאשר היה רק מתעסק.
נשתדל להיות אחראים על כל מה שאנו עושים, או לא עושים. לא לעשות פעולות כ''מתעסק'', אלא להשתדל לחשוב לפני כל פעולה ופעולה ולעשותה בלב שלם ונפש חפצה (או להימנע מפעולה בלב שלם). נשים לנגד עינינו כל הזמן את הפסוק בפרשת ניצבים (דברים, ל', י''ט): הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]