סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

 

האי סליקוסתא, דצה שלפה והדר דצה שריא – נרקיס

 

"אמר רב הונא: האי סליקוסתא, דצה שלפה והדר דצה שריא, ואי לאו אסיר" (שבת, נ ע"ב).    

פירוש: אמר רב הונא: האי סליקוסתא [ענף נרקיס] שנהוג היה להכניסו לנוי ולריח בעציץ בתוך הבית, ולהעמידו בעפר לח, אם בערב שבת דצה [נעצה] בעפר ואחר כך שלפה, והדר דצה [וחזר ונעצה] שריא [מותרת] לשולפה שוב בשבת, כי על ידי הנעיצה והשליפה כבר הרחיב את החור שהיא מצויה בו, ואין לחשוש שבשבת יזיז את העפר ממקומו. ואי לאו [ואם לא] עשה כן מערב שבת אסיר [אסור] לשולפה שוב בשבת (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: נרקיס מצוי           שם באנגלית: Common Narcissus           שם מדעי: Narcissus tazetta

שם נרדף במקורות: נרקום           שמות בשפות אחרות: ערבית: נַרֱגִ'ס שַאאֶע


הנושא המרכזי: מהי סליקוסתא?


בתשובות רב נטרונאי גאון [ברודי (אופק), תשובות פרשניות סימנים תלח-תלט] נאמר: "סליקוסתא (שבת נ ע"ב): אגודה של נרקיס היא, והיא דקא אמרינן בכאי זה צד (ברכות מג ע"ב) האי נרקיס דגינוניתא, ושורין טיט עבה וקובעין אותן אגודות באותו הטיט כדי שלא יבשו ויכמשו, ומבקש לעשות [א]ותן להריח בהן לשעה". באופן דומה כתב הערוך (ערך "סלקוסתא"): "ס"א חליקוסתא פירוש אגודה של נרקום כדאמרינן בכיצד מברכין שורין טיט עבה וקובעין האגודה בטיט כדי שלא תיבש וכשרוצה להריח בה בשבת אם נעצה ושלפה ונעצה מערב שבת היא כמונחת בכלי או בגומא, ואי לא, נעשית כמחוברת בטיט ואסור לעוקרה". לשני שמות אלו ("סליקוסתא" ו"חליקוסתא") גרסאות שונות ולפחות שתי משמעויות וייתכן ולכל אחת מהן שם שונה שלא נוכל לקבוע מהו.

ח. י. קאהוט זיהה את הנרקום עם הנרקיס ולכן פירש שכוונת הערוך היא ל - Narziss Büschel (בגרמנית) כלומר אגודת נרקיסים. רש"י פירש: "סליקוסתא - עשב שהוא נאה למראה ולהריח, וממלאין כד עפר לח ותוחבין אותו לתוכו, ונותנו לפני שרים, וכשהוא רוצה נוטלו ומריח בו ומחזירו למקומו, ואי מבעוד יום דצה לתוך העפר ושלפה והדר דצה - שפיר דמי ליטלה למחר ולהחזירה, שהרי הורחב מקום מושבה והוחלק מבעוד יום, ואינו מזיז עפר". ייתכן וגם הוא הבין שמדובר בנרקיסים משום שהם פרחים ריחניים. קאהוט מעיר שקיימת מחלוקת בין הערוך לרש"י לגבי מהות האיסור. לפי הערוך, אם לא נעץ ועקר לפני שבת, הרי שהצמח נחשב כמחובר לטיט ואם כן יש בהוצאתו משום עשיית גומה. מאידך גיסא לפי רש"י האיסור הוא משום חפירה הזזת העפר ("טלטול"). 

הרשב"א בחידושיו מקשה על פירוש רש"י ופירש כערוך: 

"אמר שמואל האי סכינא דביני ירכי דצה שלפה והדר דצה שפיר דמי. פירש רש"י ז"ל דהא דאסרי רב הונא ושמואל היכא דלא דצה משום דמזיז עפר ממקומו, ואינו מחוור דאם כן קשיא דשמואל אדשמואל דהא אית ליה לשמואל דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול כדאיתא לעיל בפרק כירה (מ"ג ב') דאמר שמואל מת המוטל בחמה הופכו ממטה למטה קסבר טלטול מן הצד לא שמיה טלטול, ועוד דטלטול בכי האי גוונא לא אשכחן אמורא דאסר דהא איפסיקא הלכתא כרבי אלעזר בן תדאי (לקמן קכ"ג א'), וכמה סתמות נסתמו כן וכמו שכתבתי שם בפרק כירה באותה שמועה, אלא טעמא דרב הונא ושמואל הכא משום עשיית גומא, וכן נראה מדברי רבינו האיי גאון ז"ל שפירש גזראתא דקני שפיר דמי, שאם יש בין נדבכי הבנין קנים או שהיה הבנין בקנים מותר לנעצה לכתחלה שאין לקנים גומא, עד כאן לשונו".

הרי"ף (שבת, כג ע"א) מפרש את השם "סליקוסתא" באופן  ) היא רק דוגמה לאחד מהם.
כללי יותר: "פירוש סליקוסתא אגודה של בשמים כגון חבצלת השרון וכיוצא בהן שנועצים אותה בטיט או בארץ לחה כדי שלא תתיבש וכו'". על פי הרי"ף אין מדובר בבושם ספציפי ו"חבצלת השרון" כלומר נרקיס (ראו במאמר "האי נרקום דגינוניתא מברכין עלויה בורא עצי בשמים"
בדקדוקי סופרים מובאת הגרסה "סליקותא" על פי כתב יד מינכן, כתב יד הרי"ף והרא"ש בדפוס ונציה. לדעת קאהוט (ערך "חליקוסתא") זו הגרסה הנכונה. הוא זיהה את שם זה כקינמון (Cassia) על פי שמו בערבית سليخة (salikha) (ראו עוד במאמר "עצי ירושלים של קינמון היו") .

השם "סליקוסתא" מופיע במשמעות שונה לגמרי בגמרא בבבא קמא (לא ע"א): "איני, והא רב הונא אפקר חושלי, רב אדא בר אהבה אפקר סליקוסתא, בשלמא רב אדא בר אהבה כשמעתיה, אלא רב הונא לימא הדר ביה! הנהו מותרין הוו"(1). מפרש רש"י: "סליקוסתא - פסולת עיצורי תמרים שעשו מהן שכר ל"א שמרי שכר תמרים ומנגבין אותן כעין יין קרוש ומאכילין לחמורים". קרוב לוודאי שבסוגיה זו אין מדובר באגודת פרחים שהרי מסופר בה על מכשול ברשות הרבים שבעליו נדרשו לסלקו. כאן כתב הערוך ("חליקוסתא"): "בפ' במה טומנין בגמ' ר' אלעזר בן עזריה הונא האי חליקוסתא דצה שלפה והדר דצה שרי. ס"א סליקוסתא ופירושו במקומו. ובפרק המניח את הכד רב אדא בר אהבה אפקר חליקוסתא".
 

       
תמונה 1.  נרקיס מצוי  

תמונה 2. "מקלות" קינמון 

   

        
תמונה 3. שחליים          צילם: Corinna John  

תמונה 4. סיתוונית

 
 


(1) ושואלים: איני [וכי כן הוא] שכך דעתם? והא [והרי] רב הונא עצמו אפקר חושלי [הפקיר שעורים קלופות] ששטח אדם אחד ברשות הרבים, וכן רב אדא בר אהבה אפקר [הפקיר] סליקוסתא [פסולת של תמרים], ואומרים: בשלמא [נניח] רב אדא בר אהבה כשמעתיה [כהלכתו] עשה, שהרי לדעתו הלכה ומורים כן. אלא רב הונא, לימא הדר ביה [האם לומר שחזר בו מדעתו?]. ומשיבים הנהו [אלו בעלי השעורים] מותרין הוו [היו] שהתרו בהם שיפנו את שעוריהם מרשות הרבים ולא פינו, ובמקרה זה ודאי מותר לקנוס אותם ולהורות לרבים שהכל הפקר.


  

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר