גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רי"ג, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף סג ע"א
בענין נאנס ולא עשה מצוה - כמאן דלא עבד או "מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה"?
הן נודע אמרם ז"ל במכילתין (סג, א. וכן במס' ברכות ו, א וקידושין מ, א): "מאי 'ולחושבי שמו' (מלאכי ג, טז: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו"), אמר רבי אמי, אפילו חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה".
גדולי האחרונים דנו כלפי מימרא זו על פי מחלוקת נודעת בענין אונס, האם אונס כמאן דעבד או כמאן דלא עבד, מקור המחלוקת הוא בירושלמי (גיטין פ"ז ה"ו) ומובא בר"ן על הרי"ף במס' קידושין (כה, א מדפי הרי"ף), והוא "לענין מקדש על תנאי ונאנס ולא קיים התנאי", כגון קידש את האשה על תנאי שאכניסך ליום פלוני ואם לאו לא יהיה לי עליך כלום, ואירע אונס ולא הכניסה לאותו יום, ונחלקו האמוראים בזה: "ר' יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עבד, רשב"ל אמר אונסא כמאן דעבד", לרבי יוחנן - נחשב הדבר כלא נעשה, אף על פי שהאונס גרם לזה, ואינה מקודשת, ולריש לקיש - נחשב הדבר כאילו נעשה, כיון שהאונס מנע את קיום התנאי ומקודשת", והעלה הר"ן, דנקטינן להלכה כרבי יוחנן, וכן פסק הש"ך (חו"מ סי' כא סק"ג) להלכה, ואף הוסיף בביאור הענין, כי הגם שהכלל הוא ד"אונס רחמנא פטריה", אין זה כי אם במה שנוגע לאדם עצמו, ולא במה שנוגע לחייב את אחרים, כגון שתתחייב האשה להתקדש לזה, לפי שאונס רחמנא פטריה אמרו, אבל אונס רחמנא חייביה להשני לא אמרו, כי מה לו לזה ולאונסו של חברו, מכיון שהוא לא התחייב אלא באופן שחברו יקיים התנאי והרי לא קיים, ולכן אין האשה מחוייבת להיות קשורה לו בקדושין כשלא קיים תנאו. ובכן, לגבי "חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה", איך יובן ש"מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה", לרבי יוחנן הסובר "אונסא כמאן דלא עבד", ואיך יקבל שכר כאילו עשה המצוה.
כן העיר ה'חתם סופר' (בתשו' חו"מ סי' א) לדברי ר' יוחנן, וז"ל: "אדרבה, אמרו חז"ל מי שחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה, הרי אמרינן דאונסא כאלו נעשה מעשה בפועל", ולכן כתב, כי אכן "זהו מחסדי הבורא ית"ש על עושי רצונו, אבל לא מעיקר הדין", וכן כתב החת"ס בחידושיו עה"ת (פר' וישלח בפסוק ויקרא למקום אל בית אל): "והנה אע"ג דהלכה כר' יוחנן לדינא דאונסא כמאן דלא עביד ונתבטל התנאי מעיקרא, מכל מקום במצות ה' - בחסדיו ורוב רחמיו עשה עמנו כל הנאנס ולא עשה, מעלה עליו כאילו עשה, אלא על כל פנים אם ימצא אחרי כן בכחו לעשות יעשה כמצותו".
והמורם מדברי החת"ס הללו, כי אכן ב'חישב לעשות מצוה ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה', ונחשב לו כמי שעשה את המצוה ממש, ויקבל את שכרו משלם ללא שום מגרעת, ובהא כו"ע מודים אונסא כמאן דעבד, וזהו מחסדי המקום ב"ה השמור לעושי רצונו. ובזה יובנו היטב דברי ה'חתם סופר' במס' חולין כלפי דברי הגמרא (ב"ק צא, ב): "ומעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה, וחייבו רבן גמליאל ליתן לו עשרה זהובים", וכתב שם החת"ס: "לכאורה נראה לא שכר שיווי המצוה או הברכה חלילה, מי יכול לשער אורח חיים פן תפלס וכל חפצים לא ישוו בה, ותו מה צריך לשלם לו הפסדו, הלא 'חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאו מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו', נמצא זה שחטף ממנו מצותו לאו מידי חסריה, אך הפרש יש בין העושה מצוה ומקבל שכר, או נאנס ולא עשאו ומקבל שכר, כי זה העושה עובד ה' בשמחה ובטוב לבב - ונשכר על זה, וזה שנאנס מצטער על שלא זכה לעבוד ה', ומקבל שכר שמים על צערו, נמצא אף על פי שלענין שכר שמים אין הפרש, מכל מקום דצערא בגופא איכא הפרש, והענישו רבן גמליאל עשרה זהובים לפי שיעור צערא דגופא". ומבואר בזה, שבעצם שכר המצוה אין שום הבדל בין אם אכן עשה את המצוה בפועל לבין מי ש'חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה', כי גם זה שנאנס מקבל את שכרו משלם, וזהו כדבריו הנזכרים, שבקיום המצוות כו"ע מודים 'אונסא כמאן דעבד'.
גם הגה"ק רבי שלמה קלוגר זצ"ל בספריו המרובים דן בהערה זו במקומות שונים, ובחלק מהם (ראה 'חכמת שלמה' פר' שלח יג, ב; ועי' 'חכמת שלמה' שו"ע או"ח סי' תקמה) אכן העלה שרבי אמי שאמר: "חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה", סובר כריש לקיש ד'אונסא כמאן דעביד', ואילו לרבי יוחנן לא שייך לומר 'מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה'.
אולם בכמה מקומות העלה באופן אחר, ואלו הן הדברים שכתב בשו"ת 'טוב טעם ודעת' (ח"ב פתח שער) וכן ב'קהלת יעקב' (דרוש נ): "והנה אנן קיימא לן (חו"מ סי' כא ס"א) כר' יוחנן דאונסא כמאן דלא עביד... והנה זה הוי בדיני אדם הוי אונסא כמאן דלא עביד, אבל בדיני שמים הוי אונסא כמאן דעביד, דהרי אמרו חכמינו ז"ל 'חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו כאלו עשאה', מוכח דבדיני שמים הוי אונסא כמאן דעביד, וידוע דכמה חילוקים יש בין דיני שמים לדיני אדם". הרי שמפורש בלשונו הגדרה מחודשת - שיש הבדל בזה בין דיני שמים לדיני אדם, והריהו כדינים נוספים שיש בהם חילוק בין דיני שמים לדיני אדם, וזהו כעין דברי ה'חתם סופר' - שהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו מחשיב לנו אונסא כמאן דעבד. אכן, אין הדברים דומים לדברי החת"ס, שבהם מפורש שזהו מחסדיו יתברך השמור לעושי רצונו, ולפי זה - לא יהיה הדין כן כשהדבר יהא שייך כלפי ההיפוך משכר לעושי רצונו, ואילו בדברי הגרש"ק - יתכן שזו הגדרה כללית בכל דיני שמים, שכלפי שמים קיי"ל בכל ענין 'אונסא כמאן דעבד' (ראה מהלך נוסף ב'חכמת התורה' פר' בחקותי ויק"ר לו, ב).
