רק כדי לזכור / רפי זברגר

שבת סט ע''ב

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת הפרק על מספר קרבנות חטאת אשר אדם חייב להביא כשעבר מספר איסורים בשבת אחת או במספר שבתות. היום נלמד, מה הדין לאדם אשר ''איבד את היומן'' ואינו יודע מתי חל יום שבת. הוא לא נמצא באזור שיכול לברר שאלה זו, ונלמד כיצד עליו לנהוג. 
 

הנושא

אמר רב הונא: היה מהלך (בדרך או) במדבר, ואינו יודע אימתי שבת - מונה ששה ימים ומשמר יום אחד, חייא בר רב אומר: משמר יום אחד ומונה ששה.
מחלוקת אמוראים: רב הונא פסק כי עליו למנות ששה ימים, מאותו יום אשר בו התעורר לו הספק, ולאחר מכן ישמור את היום השביעי כמו שבת. לפי חייא בר רב – בדיוק הפוך. לקיים את השבת ביום למחרת הספק (שמא כבר עבר על איסורי שבת באותו יום), ולאחר מכן יספור ששה ימים עד לשבת הבאה. 
במאי קמיפלגי? מר סבר - כברייתו של עולם, ומר סבר - כאדם הראשון.
מנסה הגמרא להבין את שורש מחלוקתם של האמוראים? רב הונא כנראה סובר כי יש ללכת לאור סדר בריאת העולם, בה מנו ששה ימים שבהם ברא הקדוש ברוך את העולם, ולאחר מכן שמרו (האדם וחוה) את השבת. לעומתו, חייא בר רב צועד בעקבות מהלכי אדם הראשון אשר נולד כזכור ביום שישי, ומיד שמר את השבת, ורק לאחר מכן מנה ששה ימים לקראת שמירת השבת הבאה. 
מיתיבי: היה מהלך בדרך ואינו יודע אימתי שבת - משמר יום אחד לששה. מאי לאו, מונה ששה ומשמר יום אחד?
מלשון הברייתא ''משמר יום אחד לששה'' מבינה הגמרא בתחילה כי הוא מונה ששה ימים ולאחר מכן שומר שבת, ואז קשה לשיטת חייא בר רב. 
לא - משמר יום אחד ומונה ששה.
מתרצת הגמרא ואומרת כי ההבנה כנראה לא הייתה נכונה. כוונת המשפט ''משמר יום אחד לששה'' דווקא הפוכה – מקיים את השבת מיד, ולאחר מכן סופר ששה ימים ושוב מקיים את השבת, ואז לא קשה לחייא בר רב, אלא דווקא קשה לשיטת רב הונא.
אי הכי - משמר יום אחד לששה, משמר יום אחד ומונה ששה מיבעי ליה?
דוחה הגמרא את התירוץ משני טעמים: האחד – הלשון לא מסתדרת עם שיטת רב הונא, שהרי היה צריך לומר במפורש: משמר יום אחד וסופר ששה ימים, מדוע נקטה המשנה לשון ''משמר יום אחד לששה'', כנראה כוונתה לומר כי סופר ששה ימים, ורק לאחר מכן שומר את השבת, כשיטת רב הונא.
ועוד, תניא: היה מהלך בדרך או במדבר, ואינו יודע אימתי שבת - מונה ששה ומשמר יום אחד.
והסיבה השנייה היותר משמעותית – ישנה ברייתא אחרת מפורשת כשיטת רב הונא, כי יש לספור קודם ששה ימים ורק לאחר לשמור את השבת, וברייתא זו כמובן קשה לחייא בר רב. 
תיובתא (דר' חייא) בר רב תיובתא.
לכן מסקנת הגמרא כי באמת יש סתירה ברורה לשיטת חייא בר רב.
אמר רבא: בכל יום ויום עושה לו כדי פרנסתו, [בר מההוא יומא].
מכוח הספק של אותו האיש, לגבי כל יום ויום, האם היום שבת או לא, מוסיף רבא להבנת ההלכה (בין לשיטת רב הונא ובין לשיטת רב חייא) ואומר כי יש איסור כל הימים לעשות מלאכות שבת, ולכן הותר רק לעשות מלאכות הנצרכות לפרנסתו לאותו יום ותו לא. ו''ביום שהוא קובע'' לשבת, גם זאת אין לעשות ובכלל לא יעבור על אף מלאכת שבת. 
וההוא יומא לימות?
שואלת הגמרא מיד: אם הותר לעשות כל יום רק כדי פרנסתו, הרי אם באותו יום שקבע לשבת לא יעשה גם מלאכות אלו, הרי הוא עלול למות!
דעביד מאתמול שתי פרנסות.
עונה הגמרא כי ביום שלפני כן יעשה מלאכות לשני ימים. 
ודילמא מאתמול שבת הואי?
דוחה הגמרא מיד אפשרות זו, שהרי רבא חידד ואמר כי כל יום הוא ספק שבת, ואיך מותר לעשות מלאכה ביום מסוים לשני ימים, הרי ייתכן כי שבת חלה דווקא ''ביום האתמול''. לכן, לא ייתכן להתיר לו לעשות מלאכות לשני ימים ביום שישי לפי ספירתו
אלא - דכל יום ויום עושה לו פרנסתו, אפילו ההוא יומא.
לאור קושיות אלו מסיקה הגמרא כי גם באותו יום שהוא קובע ליום שבת עושה מלאכות הנדרשות לו לאותו יום בלבד. 
וההוא יומא - במאי מינכר ליה?
ואז כמובן נשאלת השאלה, במה מובדל יום זה משאר הימים (אם בכולם עושה מלאכות הנדרשות לאותו יום)?
בקידושא ואבדלתא. 
עונה הגמרא כי ההבדל הוא רק בעשיית קידוש והבדלה, ומסביר רש''י, כי עושה קידוש והבדלה ''לזיכרון בעלמא, שיהא לו שם יום חלוק משאר ימים, כדי שלא תשתכח שבת ממנו''. 
תשובת הגמרא מזכירה לנו את המדרש בספרי על סמיכות הפסוקים בפרשיית ''והיה אם שמוע'' בין ''ואבדתם מהרה מעל הארץ'' לבין ''ושמתם את דברי אלה על לבבכם..'' כי קיום מצוות בחוץ לארץ אינו אלא משום ''הציבי לך ציונים'' (יש מחלוקת בראשונים, האם כוונת המדרש רק למצוות התלויות בארץ או כל המצוות). כלומר, אנו מקיימים מצוות (בחוץ לארץ, או לאדם השוכח מתי חלה השבת) רק כדי שלא נשכח את המצוות.
 

מהו המסר

למדנו היום כי לפעמים אנו עושים פעולות מסוימות, לא כי באמת צריך לעשותם, אלא רק ''מסיבות צדדיות''. היום למדנו על המניע ''שלא לשכוח'' אך ייתכן מניעים שונים, שאינם מעצם העניין. מצב זה יכול ''להרגיז אנשים אמיתיים'' שמבקשים לעשות רק דברים אמיתיים עם הבנה עמוקה לצורך. יש להסביר להם ולשכמותם, כי החיים אינם הולכים רק לפי תבניות ברורות וחדות, אלא לא מעט מקרים, אנו עושים ופועלים מסיבות צדדיות ולפעמים אפילו שוליות לגמרי.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]