מה ההבדל בין תשובה ביום כיפור לתשובה של מביא קרבן?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת ע ע"ב
מי שחילל שבת בשוגג צריך להביא קרבן חטאת. כל מי שמביא קרבן על חטא צריך להתוודות ולעשות תשובה. חלק מתהליך התשובה הוא, כידוע, קבלה לעתיד, שיקבל עליו האדם שלא ישוב לזה החטא לעולם. הגראי"ל שטיינמן זצ"ל הקשה: מה שייך לאדם שחטא בשוגג לקבל על עצמו שלא יחטא בזה בעתיד? הרי כל חטאו נבע משגגה שנבעה משכחה, וכי יכול אדם לקבל עליו שלא ישכח? הוא הוסיף שקשה גם לומר שצריך החוטא לקבל עליו שלא יבוא לידי מצב של שגגה.
אכן, בספר עקב ענוה (של הרה"ג יעקב כלאב זצ"ל, על הלכות תשובה, בסוף אות ד) כתב שיש הבדל בין התשובה שצריך כל אדם לעשות ביום הכפורים לבין התשובה שצריך לעשות מי שמביא קרבן. ביום הכפורים התשובה היא חלק מהכפרה ולכן צריך לקיים את כל כללי התשובה: חרטה על העבר וגם קבלה לעתיד. אולם אדם המביא קרבן לא צריך שהתשובה תכפר לו, שהרי כל הכפרה מתחילה ועד סוף נעשית על ידי הקרבן, וכל עיקר מטרת התשובה היא רק כדי שיחזור בו מחטאו ולא יהיה בגדר של "מבעט בכפרה", שדינו כמומר שאין מקבלים ממנו קרבן ואין קרבנו מכפר לו.
על פי זה התשובה של מביא הקרבן עיקרה הוא החרטה בלבד, כי מכיוון שמתחרט על העבר, אף אם אינו מקבל עליו שום דבר להבא, הרי זה סימן שהוא רוצה כפרה ודי בזה כדי לאפשר לקרבן לכפר עליו.
