הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

כללי פסיקה: הלכה כריש לקיש?

ביאור הביטוי: "מעשה ומחשבה"

שבת עו ע"א

כי אתא רב דימי אמר: המוציא תבן כמלא פי פרה לגמל, רבי יוחנן אמר: חייב, רבי שמעון בן לקיש אמר: פטור. באורתא אמר רבי יוחנן הכי, לצפרא הדר ביה. אמר רב יוסף: שפיר עבד דהדר, דהא לא חזי לגמל. אמר ליה אביי: אדרבה, כדמעיקרא מסתברא, דהא חזי לפרה! אלא, כי אתא רבין אמר: המוציא תבן כמלא פי פרה לגמל - דכולי עלמא לא פליגי דחייב, כי פליגי - במוציא עצה כמלא פי פרה לפרה, ואיפכא איתמר; רבי יוחנן אמר: פטור, ריש לקיש אמר: חייב. רבי יוחנן אמר: פטור, אכילה על ידי הדחק לא שמה אכילה. ריש לקיש אמר: חייב, אכילה על ידי הדחק שמה אכילה. 

 1.
רמב"ם הלכות שבת פרק יח הלכה ג:

תבן תבואה כמלא פי פרה, תבן קטניות ב כמלא פי גמל, ואם הוציא תבן קטניות להאכילו לפרה כמלא פי פרה, שהאכילה על ידי הדחק שמה אכילה, עמיר כמלא פי טלה, עשבים כמלא פי גדי, עלי שום ועלי בצלים אם היו לחים כגרוגרת מפני שהן אוכלי אדם, ויבשים כמלא פי גדי, ואין מצטרפין זה עם זה לחמור שבהן אבל מצטרפין לקל שבהן, כיצד הוציא תבן תבואה וקטנית, אם יש בשניהם כמלא פי פרה פטור, כמלא פי גמל חייב, וכן כל כיוצא בזה לענין השבת.

הרמב"ם פוסק כריש לקיש ולא כרבי יוחנן, וזה קשה, מפני הכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש.

2.
מגיד משנה הלכות שבת פרק יח הלכה ג:

[ג] תבן תבואה וכו'. בכלל גדול (שם ע"ו) משנה תבן כמלא פי פרה עצה כמלא פי גמל ובגמרא אמר רב יהודה מאי עצה תבן של קטנית. עוד שם כי אתא רבין אמר המוציא תבן כמלא פי פרה לגמל דכ"ע ל"פ דחייב כי פליגי במוציא עצה מלא פי פרה לפרה ור' יוחנן אמר פטור אכילה על ידי הדחק לא שמה אכילה רבי אושעיא אמר חייב אכילה ע"י הדחק שמה אכילה ע"כ. ופסק רבינו כרבי אושעיא שהלכה כמותו לגבי ר"י:

מה"מגיד משנה" משמע שהיתה לפניו גירסא של "רבי אושעיא" במקום "ריש לקיש", ולפי זה ברור שהרמב"ם פסק כרבי אושעיה כי הוא היה רבו של רבי יוחנן. גם ב"דקדוקי סופרים" מציין את שינוי הגירסא והוא מזכיר את דברי ה"מגיד משנה" הנ"ל, אבל אין לגירסא זו תימוכין בכתבי היד...

3.
ונראה אולי לומר: מכיון שדעת ריש לקיש אולי מתאימה לדעה שהובאה בגמרא לפני כן - כדעת אביי - שהמוציא תבן כמלא פי פרה לגמל חייב, והרמב"ם יסביר שגם זה מוגדר כ"אכילה על ידי הדחק", ולכן גם אחר כך כשנחלקו בזה רבי יוחנן וריש לקיש הלכה כריש לקיש.

4.
וראה דיון בנושא זה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד שלט. ושם מביא גם בשם הגר"א, שגם במחלוקת האחרונה המובאת בסוגיה רבי יוחנן חזר בו, ולכן הלכה כריש לקיש.

5.
ונראה לומר: מדוע בכלל הגמרא "סיפרה" ברישא של הסוגיה שרבי יוחנן חזר בו והאמוראים רב יוסף ואביי נחלקו האם חזרתו מוצדקת או לא. נראה לומר, שרבי יוחנן עצמו "הודיע" שהוא חוזר בו אבל לא באופן החלטי והוא עצמו השאיר מקום לחכמים אחריו שיקבעו מה מוצדק ומה לא מוצדק.
רבי יוחנן רצה להודיענו שהוא לא "בטוח" בדין שהוא קבע בכל הנושאים שבסוגייתנו, ולפי זה ברור שאין הכרח לקבוע את ההלכה כרבי יוחנן, מתיישב מאד עם הסבר הגר"א לעיל.

6.
לגבי המחלוקת בסוגיה בין רב יוסף ואביי מובא ב"מתיבתא", הערה טו, שרב יוסף ["רב יוסף - שיטה"] סובר שבמלאכת שבת הולכים אחר המחשבה, ומכיוון שחשב להוציא לגמל שיעור שאינו ראוי לגמל אין זה מוגדר כמלאכת הוצאה ופטור. ואביי סובר ["אביי - שיטה"] שהולכים אחר המעשה ומכיון שעשה מעשה והוציא שיעור הראוי לפרה אין המחשבה מפקיעה שם מלאכה ממעשה זה.