הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: בתר דשמעה... סברה / "הדר ביה"
שבת עא ע"א
אמר רבא: קצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות, וחזר וקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות, ונודע לו על קצירה וטחינה של שגגת שבת וזדון מלאכות, וחזר ונודע לו על קצירה ועל טחינה של זדון שבת ושגגת מלאכות,
תלמוד בבלי מסכת שבת דף עא עמוד א
קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה. אבל נודע לו על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות - קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה, וטחינה שכנגדה במקומה עומדת.
אביי אמר: טחינה נמי גוררת טחינה, שם טחינה אחת היא.
ומי אית ליה לרבא גרירה? והא איתמר: אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחת מהן, וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני, אמר רבא: הביא קרבן על ראשון - ראשון ושני מתכפרין, שלישי אינו מתכפר. הביא קרבן על השלישי - שלישי ושני מתכפרין, ראשון אינו מתכפר. הביא קרבן על האמצעי - נתכפרו כולן.
אביי אמר: אפילו הביא קרבן על אחד מהן - נתכפרו כולן. –
בתר דשמעה מאביי - סברה. - אי הכי, טחינה נמי תגרר לטחינה! - גרירה - אית ליה, גרירה דגרירה - לית ליה.
מבנה הסוגיה:
1.
מובאת מחלוקת בין רבא לאביי.
2.
הגמרא מקשה על רבא על סמך מחלוקת נוספת בין רבא לאביי.
3.
הגמרא מיישבת: רבא חזר בו והודה לאביי.
4.
ויש לשאול: בדרך כלל [בכל הש"ס – כעיקרון] דברי אביי מובאים לפני דברי רבא, והנה בסוגייתנו - בשתי המחלוקות - דברי רבא מובאים לפני אביי.
5.
ונראה לומר: [לפי ההמשך] כנראה שרבא לא ממש חולק על אביי ולכן הגמרא הביאה את דבריו לפני דברי אביי.
6.
רמב"ם הלכות שגגות פרק ז הלכה י:
מי שקצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא חטאת אחת, וחזר וקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה, ונודע לו על קצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות, קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה וכאילו עשה ארבעתן בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא חטאת אחת, וכיון שהקריב חטאת זו נתכפר לו על הכל, וכשידעם אחר כן אינו צריך להביא חטאת אחרת,
אבל אם נודע לו תחילה על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות והקריב חטאת, נתכפר לו על זו הקצירה שנודע לו עליה ועל הקצירה והטחינה של שגגת שבת וזדון מלאכות, מפני ששניהן כמלאכה אחת ונגררה קצירה וטחינה עם הקצירה ותשאר הטחינה של זדון שבת עד שיודע לו עליה ויביא חטאת שנייה, קצר כחצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר כחצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות הרי אלו מצטרפין, קצירה גוררת קצירה, וכן כל כיוצא בזה בשאר מלאכות.
7.
כסף משנה הלכות שגגות פרק ז הלכה י:
[י] מי שקצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וכו'. מימרא דרבא פרק כלל גדול (דף ע':). ודע דאמרינן התם בגמ' (דף ע"א) על הא דרבא ומי אית ליה לרבא גרירא והא אתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על אחד מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני אמר רבא הביא קרבן על ראשון ראשון ושני מתכפרים שלישי אינו מתכפר וכו' אביי אמר אפילו הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כלם בתר דשמעה מאביי סברה א"ה טחינה נמי תגרר לטחינה גרירא אית ליה גרירא דגרירא לית ליה.
ומשמע דהדר ביה רבא לגבי אביי ואמר אפילו הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כולם וכן פירש"י
וא"כ יש לתמוה על רבינו שבפרק הקודם לזה פסק כההיא דאכל שני זיתי חלב בהעלם אחת כדהוה אמר רבא שאם הביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרים שלישי אינו מתכפר וכיון דאמרינן דהדר ביה רבא לגבי אביי ה"ל למפסק שאפילו הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כלם. ועוד קשה ששני פסקים אלו סותרים זה את זה שאם אתה אומר בדין של פרק זה שקצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה צריך אתה לומר בדין שבפרק שקודם זה שאפי' הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כלם והיאך לא פסק רבינו כן וה"ז כמזכי שטרא לבי תרי.
ולתרוץ זה י"ל היכי קאמר בתר דשמעה מאביי סברה ה"ל למימר הדר ביה רבא מההיא
ולכן סובר רבינו שאין לפרש דהדר ביה רבא אלא ה"ק כששמע רבא שאביי סובר כמה גדול כח גרירא לדעתו שאפילו הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כלם סבר דמהניא גרירא לקצירה וטחינה שעמה אבל לא חשיב כח גרירא כ"כ שיועיל כאול שני זיתי חלב שאפילו הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כלם.
לפי דברים אלה כוונת הגמרא היא, שרבא לא ממש הודה לדברי אביי, אלא הוא "רק" למד מדברי אביי "כמה גדול כח גרירה"...
7.1
אבל לפי זה קצת קשה, מדוע באמת דברי רבא הוקדמו לדברי אביי, הרי עדיף היה לשמור על הנוהג המקובל בש"ס, שדברי אביי היו מוקדמים לדברי רבא, ובודאי שהיה צריך להקדימם שהרי רבא למד מהם כלל...
8.
המשך דברי ה"כסף משנה":
... ומצאתי למורי הרב מהר"י בי רב ז"ל שנשאל ממנו לשון זה של רבינו והשיב שהריטב"א הוקשה לו והניח הדבר בצ"ע ושהוא ז"ל נראה לו ליישב זה כשנאמר שאע"פ שבגמ' הקשו מרבא לרבא והמתרץ הודה לדבריו זהו מפני שרצה להודות לו הקדמתו וכוונתו לומר אפילו שאודה לך שהנושאים שוים אומר לך ששמעה מאביי קבלה מיניה והדר ביה, אבל האמת הוא שהקושיא מתחלה אינו קושיא ולא דמי כלל שמי שיאמר שהעושה קצירה וטחינה בשגגת שבת אין בכאן אלא מעשה אחד שהשגגה לא היתה אלא בשסבר שלא היה שבת ואין שם אלא מעשה אחד שהוא שגגת שבת אבל באכל שני זיתי חלב יש שם שני מעשיות ומפני זה כשאנו אומרים שהקצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה אין זה גרירא שהכל הוא דבר אחד שכיון שנתכפר שגגת שבת כל מה שעשה ג"כ מתכפר שהכל שהכל הוא מעשה אחד ואינו גרירה שהכל הוא אחד אבל בענין שני זיתי חלב שאכל בהעלם אחת ונודע לו על הראשון ואכל השלישי בהעלם השני למה יתכפר השלישי בשביל השני והקרבן לא נעשה בשביל השני אלא בשביל הראשון ומפני שהיה בהעלמו מתכפר השני עכ"ל:
כאן הוא מעלה הסבר אחר: אמנם רבא מודה לאביי אבל לא בגלל שקשה על דברי רבא הראשוניים, שהרי על הקושיה ניתן היה להשיב...
לפי הסבר זה דווקא מובן מדוע הוקדמו דברי רבא לדברי אביי כדי ללמדנו שכעיקרון דינו הראשון של רבא היה להם מקום ולא נדחו לגמרי.
9.
המשך דברי ה"כסף משנה":
...ואפשר עוד שסובר רבינו דבתר דאקשו מטחינה ותירצו גרירה אית ליה גרירה דגרירה לית ליה אין אנו צריכין עוד לומר דהדר ביה אלא אמרינן ההיא דזית שלישי אינו מתכפר עם הראשון משום דחשיב גרירה לגרירה דזית שני נקרא גרירה עם הראשון כמו שנתבאר ממ"ש שהקציר' גוררת קצירה וכיון ששלישי אינו בהעלמו של ראשון חשיבא כגרירה לגרירה ודוקא גבי נושא דידן נפטר שהרי ברישא מחשיבים ארבעתן כשגגה אחת דוק ותשכח עכ"ל.
הסבר נוסף: לפי מסקנת הגמרא ניתן לומר שרבא לא חזר בו ממש, אלא שסובר שלא אומרים "גרירה לגרירה".
לפי זה גם מובן שדברי רבא הוקדמו לדברי אביי כדי ללמדנו, שעיקר דינו הראשון של רבא עומד בעינו.
