הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

תנאים: אמורא חולק על תנא?

שבת ע ע"א-ע"ב

חייב על כל מלאכה ומלאכה. חילוק מלאכות מנלן?
אמר שמואל: אמר קרא +שמות לא+ מחלליה מות יומת - התורה רבתה מיתות הרבה על חילול אחד. ...
ותיפוק ליה חילוק מלאכות מהיכא דנפקא ליה לרבי נתן, דתניא, רבי נתן אומר: +שמות לה+ לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת, מה תלמוד לומר? לפי שנאמר +שמות לה+ ויקהל משה את כל עדת בני ישראל אלה הדברים וגו' ששת ימים תעשה מלאכה... תלמוד לומר: לא תבערו אש, הבערה בכלל היתה, ולמה יצאת - להקיש אליה, ולומר לך: מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה - אף כל שהוא אב מלאכה חייבין עליה בפני עצמה. –
שמואל סבר לה כרבי יוסי, דאמר: הבערה ללאו יצאת. דתניא: הבערה ללאו יצאת, דברי רבי יוסי. רבי נתן אומר: לחלק יצאת.
ותיפוק ליה לחלוק מלאכות מהיכא דנפקא ליה לרבי יוסי! דתניא, רבי יוסי אומר: +ויקרא ד+ ועשה מאחת מהנה - פעמים שחייבים אחת על כולן, ופעמים שחייבין על כל אחת ואחת. ואמר רבי יוסי ברבי חנינא, מאי טעמא דרבי יוסי אחת מאחת הנה מהנה - אחת שהיא הנה, הנה שהיא אחת. אחת - שמעון, מאחת -
תלמוד בבלי מסכת שבת דף ע עמוד ב
שם משמעון. הנה - אבות, מהנה - תולדות, אחת שהיא הנה - זדון שבת ושגגת מלאכות. הנה שהיא אחת - שגגת שבת וזדון מלאכות.
ושמואל? אחת שהיא הנה, והנה שהיא אחת לא משמע ליה.

1.
שמואל חולק גם על הדרשה של רבי נתן וגם על הדרשה של רבי יוסי. שמואל סובר שלומדים חילוק מלאכות [שחייב על כל מלאכה בפני עצמה – בשבת] מהפסוק "מחלליה מות יומת". רבי נתן לומד חילוק מלאכות מהפסוק "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", ואילו רבי יוסי לומד חילוק מלאכות מהפסוק "ועשה מאחת מהנה".

2.
נשאלת השאלה: כיצד שמואל חולק [לא מקבל/לא מסתמך] על כל התנאים?

3.
תוספות מסכת שבת דף ע עמוד ב:

לא משמע ליה - שמואל דלא כר' נתן ודלא כר' יוסי וצ"ל דמקבלה קים ליה לשמואל הכי.

תוס' מסביר שכנראה לשמואל היתה "קבלה", כלומר, מסורת מרבותיו שהיו תנאים שהביאו מקור שונה [המקור של שמואל] מהמקורות של רבי נתן ורבי יוסי. [ברור שלפי תוס' שמואל לא נחשב "תנא" וממילא לא אומרים עליו "תנא הוא ופליג"]

4.
ונראה קצת קשה: הרי בכל קושיה על אמורא נוכל ליישב ולומר, שלאמורא היה מקור תנאי [בלתי ידוע!]

5.
ולכן מסבירים הפרשנים ["מתיבתא", הערה ג] שכאן מדובר במחלוקת שאינה הלכתית אלא בחיפוש אחר מקור בתורה לדין עצמו שהוא מוסכם – חילוק מלאכות. ובדבר זה רשאי אמורא "לחלוק" גם על תנא. ויש להוסיף: עיקרון זה תופס כנראה גם בדברי אגדה ["אגדה"].

6.
אמנם ה"פני יהושע" מפרש באופן שונה, ששמואל מקבל מכל אחד מהתנאים רק "חלק" מדבריו ולא חולק על שניהם מכל וכל:
פני יהושע מסכת שבת דף ע עמוד ב:

... א"כ שפיר מצינן למימר דשמואל סבר כר"נ בחדא דלית ליה הך דרשא דאחת שהיא הנה ופליג עליה בחדא דאיהו סובר דהבערה לחלק יצאת ושמואל סובר דהבערה ללאו יצאת כר' יוסי.