דיוק וחידוש ברש"י

מסכת שבת דף סו

עמוד א

רש"י ד"ה לוקטמין. טלמשק''א נעשין לשחוק להבעית תינוקות:

עמוד ב

רש"י ד"ה חמרא דאכפא. חמור הנישא בכתפיים הליצנים עושין אותו ונראה כמי שרוכב עליו ובמקומנו נקרא ארדפיס''א:
קישורי. אשקצ''ש שמהלכין בהם במקום טיט וקשיא לי נהי דטהורין מטומאת מגע דפשוטי כלי עץ נינהו אבל מן המדרס למה טהורין:
פרמי. טלמוס"א הנקשרת על הפרצוף להבעית הבנים קטנים:

הגמרא אומרת - מאי לוקטמין אמר ר' אבהו חמרא דאכפא רבא בר פפא אמר קשירי רבא בר רב הונא אמר פרמי,  וצריך להבין מדוע רש"י במשנה בחר באחד מהשלושה להסביר במשנה, מעבר לשינוי בלע"ז טלמוסא – טלמשקא שאינו משמעותי לכאורה ואפשר שהוא שיבוש בהעתקת דברי רש"י, שינוי נוסף שבמשנה כתב נעשין לשחוק – להבעית ובגמרא כתב רק להבעית, וכן במשנה לא כתב איך מחברים אותו ולאיפה – הנקשרת על הפרצוף, עוד במשנה כתב תנוקות ובגמרא כתב בנים קטנים. במשנה כתב בלשון רבים "נעשין" ובגמרא כתב בלשון יחיד "נקשרת".

ואפשר ליישב הדברים שיתכן ורש"י במשנה  בחר את הדבר הראוי והשכיח ביותר ומה שהיה פשוט לו שכך דינו שאינוי תכשיט ואינו מלבוש ואינו מקבל טומאה, וההסבר הוא –

חמרא דאכפא הוא דבר שעושים "הליצנים" ואפשר לראות בעוד פירושים שהיו עושים זאת ברחובות לקבל כסף ואינו דרך יהודית, ורש"י בדקדוק לשונו כותב "ובמקומנו" נקרא וכו' לשון במקומנו לא שכיח בלשונו של רש"י ומופיע בש"ס שלוש פעמים בלבד, במסכת שבת דף כ ע"ב  סיריקין. עשוי מן המשי הרך המתפצל ומצוי במשי וקורין לו במקומנו יד''ש: ושם נמשך אחר לשון הגמרא אנן שירא פרדנא, שכל אחד אמר איך קוראים לזאת במקומו, בגיטין פ"ז ע"ב  כולהו אחד. כולן על ראשון כל שלא כמנהגן קרי גונדלית וראיתי בתשובת הגאונים אדם המשתמש ביד השמאלית קורין לו במקומנו גונדליא לפי שמשנה מסדר המשתמשין: וזה למעשה ציטוט מתשובת הגאונים, וע"כ אפשר שרש"י רמז כך זה נקרא במקומנו אבל אנחנו לא שייכים לכך.

קישורי רש"י שאל שאילה מדוע זה לא מטמא מדרס, ומאחר שלא היה לא פשט נוסף נשאר בקושיה, אבל ככל הנראה לכך ג"כ נמנע מלהביא פשט זה במשנה,

על כל פנים שני דברים אלו הם לא הרגילות הראשון הוא מיועד לליצנים והשני רק להליכה בטיט, ולכן רש"י בחר להביא את הדבר האחרון שהוא שייך בבית כל אחד ואחד, ובכדי שנשים לב שינה בלשונו ובמשנה כתב לשון כוללת יותר "תינוקות" ולא כתב בנים קטנים, וגם מוסיף במשנה הלשון לשחוק שאין הכוונה להבעית ממש אלא בדרך שחוק, והזמן שכולם עושים זאת הוא בפורים וסימנך שנקרא פרמי.

ואפשר גם שרש"י נקט חדא מתלת ואת האחרון שבהם והכי פשוט לדינא לרמוז שלהלכה כולם שווים שכל השלושה טהורים ואין יוצאים בהם בשבת שאינם כלי תשמיש ולא תכשיט, ויעויין עוד בשולחן ערוך אוה"ח סימן ש"א סעיף כ' ובנו"כ ובמשנ"ב שיש שחילקו להלכה למעשה וכפי שהביא בספר שבת של מי.

עוד אפשר שאכן במשנה רש"י העדיף לפרש באופן כולל את הכל כפי פירושים אחרים שיש גם בערוך ובעוד מפרשים על הגמרא שגם קישרי הם מקלות גדולות שקושרים לצידי השוקיים ולפיכך אין בהם טומאת מדרס כי אין מניח רגלו עליהם, וזה נעשה לריקוד ולשחוק, ולפיכך רש"י כתב נעשים לשחוק ולא כתב נקשרים על הפרצוף, כי חמרא דאכפא כמין חמור שנושאו על כתיפיו ומניחו כנגד בין רגליו כאילו שרוכב, והקישרי קושרו לצידי רגליו, והפרמי קושרו על הפרצוף והוא להבעית הבנים קטנים שרק בנים קטנים ממש נבעתים מזה, ובמשנה כתב התינוקות שכל אלו שלשת הדברים עושים לתינוקות שהם ילדים וילדות בלשון הגמרא גם לא קטנים ממש, ולכן גם כתב בלשון רבים כי כל אלו סוגי דברים העשוים לשחוק ולכן יתכן שגם הלע"ז הוא שם כולל  טלמושק"א משא"כ בגמרא שכתב בלשון יחיד הנקשרת על הפרצוף והלע"ז שונה שנקרא טלמוס"א, אגב בצרפתית בימינו נקראת מסכה בשם דומה מאוד Masque.