יצירתיות / רפי זברגר

שבת סא ע''א

הקדמה

למדנו במשנה את הדין: ולא ביחיד - בזמן שאין ברגלו מכה. 
כלומר, אסור לצאת בשבת לרשות הרבים עם סנדל אחד בלבד, כאשר אין לו מכה ברגל. הסבר אחד: מתוך חשד כי הוא לוקח בידיו את הסנדל השני. הסבר שני: מפני לעג על התנהגות משונה. 
באיזה רגל צריכה להיות מכה, כדי להתיר לצאת לרשות הרבים עם סנדל אחד – נלמד בגמרא, בקטע הבא:
 

הנושא

הא יש ברגלו מכה – נפיק. בהי מינייהו נפיק?
המשנה אמרה כי אסור לצאת עם סנדל אחד, כאשר אין לו מכה ברגל. מסקנה: אם יש מכה – מותר לצאת בסנדל אחד. שואלת הגמרא: במקרה זה שמותר, האם ינעל את הסנדל ברגל עם המכה, או דווקא ברגל השניה? 
אמר רב הונא: באותה שיש בה מכה. אלמא קסבר: סנדל לשום צער עביד.
רב הונא סבר כי הנעל תינעל ברגל עם המכה. מסקנה: סנדל נועד כדי למנוע צער (אבנים, בוץ וכדו'), והנעל מונעת מצער של הרגל עם המכה. 
וחייא בר רב אמר: באותה שאין בה מכה. אלמא קסבר: לשום תענוג עביד. וזו שיש בה מכה - מכתה מוכחת עליה.
חייא בן רב חולק וסובר כי ינעל את הסנדל ברגל הבריאה. מסקנה: סנדל הוא לשם תענוג ברגל הבריאה. לעומת זאת, הרגל עם המכה, ''מעידה'' ומסבירה מדוע לא נעל גם ברגל זו. (ואז לא יחשדו בו, וגם לא ילעגו עליו).
ואף רבי יוחנן סבר לה להא דרב הונא:
אומרת הגמרא כי רבי יוחנן כנראה סובר כרב הונא, לאור המקרה שנשמע מיד:
דאמר ליה רבי יוחנן לרב שמן בר אבא: הב לי מסנאי! יהב ליה דימין, אמר ליה: עשיתו מכה.
רבי יוחנן ביקש מרב שמן את נעליו. נתן לו את נעל ימין, ואז אמר לו רבי יוחנן, נתינת נעל ימין לבד, מעידה כי יש לי מכה, והתכוון לומר בכך שהנעל תינעל על רגל ימין עם המכה, וזו בדיוק סברת רב הונא. 
ודילמא כחייא בר רב סבירא ליה, והכי קאמר: עשית של שמאל מכה.
מקשה הגמרא על המסקנה מן הסיפור שרבי יוחנן סובר כרב הונא, ושואלת: אולי דווקא רבי יוחנן סובר כחייא בר רב, וכוונתו בדברים שאמר לרב שמן כי הוא ינעל בימין כיוון שהמכה בשמאל, בדיוק כשיטת חייא בר רב. 
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: כתפילין כך מנעלין. מה תפילין בשמאל - אף מנעלין בשמאל.
מסביר רש''י כי באמירתו של רבי יוחנן ''עשיתו מכה'' לאחר שקיבל מרב שמן את נעל ימין, מוטמנת שיטתו שאם הוא נועל נעל ימין, אינו יכול לאחר מכן לנעול את נעל שמאל (אחרת איזו ''מכה'' יש כאן). ועל כך אומרת הגמרא כי רבי יוחנן עקבי לשיטתו, וכמו שאמר בתפילין שיש להניח תפילין ביד שמאל כך גם נעילת הסנדל יש להתחיל ברגל שמאל, ואם נועל קודם נעל ימין, הרי ''זו מכה'' ואינו יכול לנעול לאחר מכן נעל שמאל. 
מיתיבי: כשהוא נועל - נועל של ימין, ואחר כך נועל של שמאל.
ברייתא מפורשת לכאורה בניגוד לשיטת רבי יוחנן, שהרי כתוב בברייתא כי יש להקדים דווקא לנעול נעל ימין תחילה. 
אמר רב יוסף: השתא דתניא הכי, ואמר רבי יוחנן הכי: דעבד הכי – עבד, ודעבד הכי - עבד.
לאור הסתירה לכאורה בין הברייתא לדברי רבי יוחנן, מסביר רב יוסף, כי באמת יש אפשרות להקדים ימין, או להקדים שמאל, אך יש להיות עקביים בשיטה. ורבי יוחנן הלך לשיטה של הקדמת שמאל, ולכן, כשהקדימו לתת לו נעל ימין בניגוד לשיטתו הרגילה, סירב לנעול לאחר מכן את נעל שמאל. 
אמר ליה אביי: דילמא רבי יוחנן הא מתניתין לא הוה שמיע ליה, ואי הוה שמיע ליה - הוה הדר ביה. ואי נמי: שמיע ליה, וקסבר: אין הלכה כאותה משנה.
אביי חולק על מסקנתו ההלכתית של רב יוסף, וטוען כי ייתכנו שני מצבים:
1. רבי יוחנן לא שמע כלל על ברייתא זו, ואם היה שומע היה חוזר מדעתו, מסקנה: הלכה כמו הברייתא שיש להקדים נעל ימין.
2. למרות שרבי יוחנן שמע על הברייתא, הוא חושב שהיא כנראה ''לא מוסמכת'' דיה, ולכן ניתן אף לאמורא לחלוק עליה. מסקנה: הלכה כרבי יוחנן שיש להקדים נעל שמאל. 
לכן אומר אביי, כי לא נכון יהיה לפסוק כרב יוסף, שניתן לכל אחד להחליט מהו שיטתו ולנהוג לפיה. 
אמר רב נחמן בר יצחק: ירא שמים יוצא ידי שתיהן, ומנו? מר בריה דרבנא. היכי עביד? סיים דימיניה ולא קטר, וסיים דשמאליה – וקטר, והדר קטר דימיניה. 
רב נחמן מסכם את הנושא וקובע כי ''ירא שמים'' יקפיד על שתי השיטות, וינעל תחילה נעל ימין, לא יקשור אותה. לאחר מכן ינעל נעל שמא ויקשור, ורק לאחר מכן יחזור לנעול נעל ימין. כך בעצם הקדמנו את הנעילה של ימין, ואת הקשירה של שמאל, וכך אמנם נפסק להלכה.
 

מהו המסר

למדנו היום דיון מרתק בנושא אשר נראה כל כך שולי: באיזה סדר לנעול את הנעליים. ננסה ללמוד מכך מספר מסרים:
1. גם ל''דברים הפשוטים'' שאנו עושים מידי יום, יש משמעות וחשיבות. לכאורה נעילת הסנדל הוא דבר ללא ערך, אך מסתבר, כי גם בפעולות פשוטות כאלו, ניתן להכניס עקרונות. האם ימין חשובה משמאל או להיפך. ניתן לראות מכך איך אפשר לרומם ולפאר גם את הדברים הפשוטים ביותר בחיים. לא לעשות כלאחר יד כל דבר, אלא לנסות ו''לקדש את חיינו", ולתת משמעות כמעט בכל פעולה שאנו עושים.
2. פתרון המדהים של רב נחמן לבעייתנו מלמדת אותנו יצירתיות במחשבה. לא להיכנע למצב ולומר כי יש מחלוקת ואין אפשרות לגשר בין השיטות. לצאת מן הקופסא ולחשוב, אולי בכל אופן לתת משקל ומשמעות לכל אחת מן השיטות. והנה, מצא רב נחמן דרך יצירתית, בה יש מקום גם לשיטת הברייתא, וגם לשיטת רבי יוחנן.
מצאנו "חלוקה מטלה למספר שלבים" בהצעת רב נחמן בעוד מספר מקומות. למשל: בדיני נטילת ידים נפסק כי מברכים בין הנטילה לניגוב, שהרי יש לברך ''עובר לעשייתן'' (והניגוב הוא ''חלק מן הנטילה''), אך מנגד מבקשים לברך לאחר הנטילה עצמה.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]