מה לומדים מהלכות שבת לגבי מידות טובות?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת נז ע"א
מדין תורה מותר לאדם לצאת בשבת כאשר הוא לבוש בגד או תכשיט. ישנם שלושה עניינים שאסור לצאת איתם: א. כל דבר שאינו לא בגד ולא תכשיט נחשב למשא שאסור לשאתו ברשות הרבים מן התורה. ב. תכשיטים שיש בהם חשש שמא תרצה אישה להראות לחברתה ותשלוף אותם וייתכן שתטלטל אותם – אסרו חכמים לצאת איתם. ג. יש דברים שאסרו חכמים לצאת איתם, כי אסור לטבול כל זמן שהם על הגוף, משום חציצה, לכן גזרו שלא לצאת איתם כלל בשבת, שמא תזדמן לאדם טבילה של מצווה ויבוא להסירם ולהוליכם ארבע אמות ברשות הרבים.
ידועים דברי הגר"א על הפסוק (משלי ו,כז) "היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה" – "והמידות הן נקראים בגדים, כמו שאמרו חכמינו ז"ל (ספרא ויקרא ו', ג'): "מִדו - כמידתו". וזה שאמרו חכמינו ז"ל (שבת קי"ד ע"א): איזהו תלמיד חכם? כל שיכול להפוך חלוקו ללובשו כדרכו, והיינו להרגיל המידות ולהעמידו לפי התורה ושיהיו דרכו וטבעו ממש, אף שהיה טבעו בהיפוכו". על פי זה, שהמידות הן ה"בגד" של הנשמה, אפשר למצוא כאן רמז של הדרכה לגבי מידות הטובות שצריכות להיות אצל כל אדם. מותר לאדם לצאת עם מה שהוא לבוש או תכשיט, כלומר עם המידות הטובות שמתאימות לנשמתו ומקשטות אותה. אולם אם יש מידה טובה שיש לאדם נטיה להתגאות בה ו"להראותה" לאחרים, אסור הדבר. כמו כן אם יש לאדם מידה טובה שיכולה להפריע לו לקיום מצווה, שכאשר יצטרך לקיים מצווה "יפשוט" מעליו את אותה מידה – אסור לצאת עם מידה כזו, כי צריך שהמידות תתאמנה למהלך החיים על פי התורה וקיום המצוות.
