קושיה על ראיית הכנה"ג

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

שבת נו ע"א

המלך רשאי להרוג את כל מי שמורד בו, כפי שפוסק הרמב"ם המובא ב"הלכה ברורה": "כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו. אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך או שלא יצא מביתו ויצא חייב מיתה, ואם רצה להרגו יהרג, שנאמר כל איש אשר ימרה את פיך, וכן כל המבזה את המלך או המחרפו יש למלך רשות להרגו, כשמעי בן גרא, ואין למלך רשות להרוג אלא בסייף בלבד, ויש לו לאסור ולהכות בשוטין לכבודו".

על פי זה נאמר בגמרא שדוד המלך היה רשאי להרוג את אוריה החיתי, משום שאוריה מרד במלכות בזה שאמר לדוד: "ואדוני יואב וכל עבדי אדוני על פני השדה חונים". מהי המרידה שיש באמירה זו? מסביר רש"י שאין זו דרך ארץ לקבל עליו מרות אחרים בפני המלך.

על פי זה כתב בספר מעבר יבק (מובא במנחת חינוך סוף מצוה רנז) שאדם המתפלל על אביו או על רבו לא יאמר בתפילתו "אדוני רבי" או "אדוני אבי", כי אין לקרוא לשום אדם אדון בפני השם יתברך. כך גם מביא רבי עקיבא איגר (או"ח סימן ריט) בשם כנה"ג שכשאדם מתפלל על אביו החולה לא יאמר "תרפא לאבא מארי", אלא יזכיר את אביו בשמו, כמו שאמר שלמה המלך ע"ה "דוד אבי". על ראיה זו יש להעיר, שהביטוי "דוד אבי" נאמר על ידי שלמה המלך 14 פעמים בספר מלכים. אמנם רוב הפעמים ביטוי זה נאמר בתוך תפילה לה', אולם גם כאשר שלמה דיבר עם אנשים אחרים הוא השתמש בביטוי "דוד אבי", למרות ששם לכאורה רשאי היה לכנות את אביו בתואר "אדון".