הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

שבת ס ע"א

כמה שפחות נזכרים בדברים שליליים כך מוטב – סנדל המסומר

תלמוד בבלי שבת ס, א:
"סנדל המסומר מאי טעמא? אמר שמואל: השמד+ היו, והיו נחבאין במערה, ואמרו: הנכנס - יכנס, והיוצא - אל יצא. נהפך סנדלו של אחד מהן, כסבורין הם: אחד מהן יצא, וראוהו אויבים, ועכשיו באין עליהן, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים. רבי אילעאי בן אלעזר אומר: במערה היו יושבין, ושמעו קול מעל גבי המערה. כסבורין היו שבאו עליהם אויבים, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים. רמי בר יחזקאל אמר: בבית הכנסת היו יושבין, ושמעו קול מאחורי בית הכנסת, כסבורין היו שבאו עליהם אויבים, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים. באותה שעה אמרו: אל יצא אדם בסנדל המסומר. אי הכי, בחול נמי ליתסר! - מעשה כי הוה - בשבת הוה".

לדעת הבבלי אין כל גזירה ללכת עם סנדל המסומר בחול. הגזרה היא רק משום שהמעשה עצמו קרה בשבת. לעומת זאת לפי הירושלמי יוצא שלאחר המקרה הטראגי הזה אסרו בכלל ללכת בסנדל המסומר, כיוון שסנדל זה מזכיר כל הזמן את האסון, ותזכורת קבועה של האסון, זה דבר לא בריא (הירושלמי טוען שלא אמרו בפירוש איסור בחול בגלל סיבה טכנית שכן אין לאדם שתי זוגות נעלים ואם אסרו בשבת, ממילא לא יקנו נעלים כאלו ולא ילכו בהם בחול, אולם אם יצויר שהיו שתי זוגות אחת לשבת ואחת לחול היו גוזרים גם על זו של חול.

תלמוד ירושלמי שבת ו, ב:
"מפני מה גזרו על סנדל מסומר יש אומרים שהיו רואות את ראשו ומפילות ויש אומרים שהיו שומעות קולו ומפילות ויש אומרים על ידי שהיו נדחקין זה בזה והורגין זה את זה...מעתה אפילו בחול לאו אורחיה דבר נשא מיהוי ליה תרין סנדלין חד לחולא וחד לשובתא".