כמה גדול דור זה
על נס, טבע, מסירות נפש ותקופה גדולה
שבת נג ע"ב / חיים אקשטיין
ת"ר: מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו.
אמר רב יוסף: בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה.
א"ל אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית.
אמר רב יהודה: בא וראה כמה קשים מזונותיו של אדם שנשתנו עליו סדרי בראשית.
אמר רב נחמן: תדע דמתרחיש ניסא ולא אברו מזוני.
כשמצפים לנס משמים והוא לא מגיע, או כשדנים על חשיבות הטבע מול העל-טבעי, האגדה הזו משמשת לפעמים בתור מקור מרכזי. דעתו של אביי היא אמנם רק דעה אחת מתוך כמה, אבל היא אולי הידועה ביותר מתוך אגדה זו, כיוון שהיא המפתיעה ביותר. רב יוסף משבח את מי שנעשה לו נס, וזה מובן; אביי טוען שמי שנעשה לו נס הוא אדם גרוע, וזו כבר אמירה יוצאת דופן.
לאגדה זו נאמרו לא מעט פירושים, וכאן ננסה ללכת לפי פירושו הפשוט של רש"י, תוך תשומת לב לשאר הדעות באגדה – ועל רקע זה לחדד את עמדתו של אביי.
נבהיר קודם כל מה הסיפור: אדם נותר אלמן עם תינוק קטן, ולא היה לו כיצד להאכיל את בנו. תחליפי חלב לא היו אז כמובן, וכדי להניק היה צריך לשלם לאישה שזהו מקצועה. כיוון שלא היה לו כסף, לא נותרה לו אפשרות לטפל בבנו הרעב. בדרך נס נפתחו לו דדים מלאי חלב, והוא הניק את הבן כאילו היה אמו. כאן מסתיימת הברייתא, ומתחיל הדיון בין האמוראים.
רב יוסף, כאמור, משבח את בעל הנס. אביי מדבר בגנותו, כיוון שהשתנו עבורו סדרי בראשית. רב יהודה אומר שאין זה קשור לגיבור הסיפור עצמו; לא הייתה דרך אחרת להציל את התינוק, כיוון שהדרך החלופית הייתה ליצור מקור פרנסה עבור האב, וזה לא היה אפשרי.
נבאר קצת יותר את הדעה השלישית, כי היא מחדדת לנו את שתי הדעות שלפניה. כיצד הייתה ההשגחה יכולה לנהוג כלפי האב בסיפור? דרך אחת הייתה לא לעשות כלום, והתינוק היה מת ברעב. הדרך השנייה היא זו שקרתה בסוף, התינוק ניצל בדרך נס. מדברי רב יהודה עולה אפשרות שלישית: אם כל הבעיה היא שלא היה כסף למינקת, אפשר היה שהאב יתעשר, או לפחות יקבל משכורת מינימלית. זה נשמע פתרון פשוט הרבה יותר. בא רב יהודה ושולל את האפשרות האחרונה: מזונותיו של אדם הם עסק רציני. משמים נקבע מה יהיה מצבו הכלכלי של האדם, ולשנות את מה שנגזר על האדם מבחינה זו – זה שינוי מטלטל של המציאות, יותר משינוי בגוף האדם. ייתכן שגם רב יוסף התייחס לאפשרות השלישית, ואמר שאפשר היה לדאוג לפרנסתו של האב, אבל בשל מדרגתו הגבוהה – נעשה עמו חסד גדול יותר על ידי נס.
את דעתו המפתיעה של אביי, מכל מקום, אפשר כעת להבין על פי האפשרות השלישית. העובדה שהתינוק ניצל בנס אינה אומרת שאבא שלו גרוע; אביי מגיע למסקנה הזאת מהעובדה שהיה אפשר אחרת. החלופה לנס איננה אסון, אלא הצלה טבעית. מדוע התינוק ניצל בנס ולא בדרך הטבע? מדוע לא זיכו את האב מהשמים ברווח כספי גדול, כך שיוכל לשכור מינקת? מפני שהוא גרוע. העניין אינו "קשים מזונותיו של אדם", כמו שאומר רב יהודה, לפי אביי הייתה כאן בעיה באדם עצמו. או בלשונו המפורשת של רש"י: "שנשתנו עליו וכו' – ולא זכה ליפתח לו שערי שכר".
כדי ללבן קצת יותר את עמדתו של אביי בנוגע ליחסי נס וטבע, נמשיך ונשאל: במה היה האב גרוע? למה הוא קיבל נס ולא עזרה כספית?
מפשט דבריו של רש"י, אפשר להבין שהוא לא היה במדרגה גבוהה. ייתכן שאביי מסכים עם רב יהודה שלא פשוט לשנות את הגזרה הכלכלית, אלא שלדעתו זה אפשרי במדרגה רוחנית גבוהה. האב היה במדרגה נמוכה יותר, ולכן זכה לעזרה מפוקפקת בדמות נס, ולא לתמיכה כלכלית. אפשר להסביר כך, אם כי קצת קשה לומר על אדם הזוכה לנס שמדרגתו נמוכה.
לפי הראי"ה קוק, הייתה לאב מדרגה גבוהה (ובזה מסכים אביי עם רב יוסף), אבל ביחסו לטבע הייתה בעיה. הוא לא חי בשלום עם עולם הטבע, ולכן היה יכול לקבל את הסיוע מיד ההשגחה רק מחוץ לגדרי הטבע. לכן קורא לו אביי "גרוע". השאיפה היא שאדם יחיה על פי הטבע, בהרמוניה עם הטבע, וכך גם ההשגחה תוכל לפעול עליו בדרכים הטבעיות של הבריאה.
אפשרות אחרת: האב יכול היה לקבל את פרנסתו בדרך טבעית, אך היא הייתה קשה יותר. לצורך העניין: במקום לקבל אפשרות פלאית להנקה, אפשר היה לזמן לו הצעת עבודה, והוא היה מנסה להתקבל אליה תוך כדי טיפול בבנו הקטן. בינתיים הוא היה לוקח הלוואה כדי לשלם למינקת, תוך הסתמכות על המשכורת שיקבל בעבודה, אבל היה לוקח לו זמן להסתגל אליה, ועוד לא דיברנו על תנאי השכר... לאחר דרך ארוכה ומפותלת, האב היה מתחיל לצאת מהחובות, ובסוף היה לו מספיק כסף כדי לכלול מינקת בתקציב החודשי. ייתכן שלדעת אביי, זו הייתה הדרך הנכונה לעזור לאב המסכן, אלא שהוא היה גרוע. הוא לא היה עומד באתגר בדרך הטבע, המשימה הייתה גדולה עליו, ולא נותרה ברירה אלא להציל את התינוק בעזרת נס בזק.
למה שאביי יחשוב כך? אולי כי הוא עצמו היה במצב כזה, בתפקיד התינוק. אביו ואמו של אביי נפטרו, הוא גדל יתום. דודו רבה אימץ אותו, ואומנת מיוחדת גידלה וחינכה אותו (כפי שמספר אביי עצמו בכמה מקומות בגמרא). לאור זאת, הגיוני שאביי אומר: יחסית לאלה שגידלו אותי במסירות נפש, בלי ניסים גלויים ועם הרבה עמל וטורח, אדם שנפתרת לו כל הבעיה בדרך הקלה – הוא די גרוע.
מתוך גנותו של האדם שנעשה לו נס, אפשר ללמוד מה שבחו של מי שלא נעשה לו נס. יתרה מזאת, אפשר ללמוד מה שבחו של דור שלם שזוכה לעזרה דרך הטבע, ללא ניסים.
לפי רב יוסף, זהו דור במדרגה רוחנית פחותה יותר מהדורות הראשונים. פעם האנשים היו צדיקים ולכן נעשו להם ניסים, אנחנו לא ראויים לזה. אולם לפי אביי, נראה שזהו דור גבוה יותר במדרגתו, ודווקא מי שנשען על ניסים מדרגתו נמוכה. ובמה גבוה יותר הדור שאינו מקבל ניסים?
לדעת הרב קוק, דור שההשגחה עוזרת לו בדרך טבעית הוא דור שמסתדר עם הטבע. דור שהמפגש עם הארץ, עם המציאות, עם החומר, אינו מזיק לו. אפשר לשלוח ברכה בשדה רק למי שמסוגל להיות חקלאי, ואפשר לשלוח שפע כלכלי למי שיודע להשתלב בשוק. כשעם ישראל מפתח חיים ארציים שאינם פוגעים ברמה הרוחנית, הוא יכול לקבל סיוע משמים.
לפי האפשרות הנוספת שהצענו, דור שההשגחה עוזרת לו בדרך הטבע הוא דור שמוכן למסירות נפש. נס מגיע במשלוח ישיר מהשמים, אבל בשביל הצלחה טבעית צריך לעבוד. זה חלק ממבנה העולם הטבעי, הוא דורש עבודה, תהליכים ומאמץ. קיצור דרך נוח הוא בבחינת נס. דור שמוכן להקריב את עצמו, לסכן את חייו, לוותר על איכות חיים ונוחות, לעמוד באתגרים קשים – זהו דור שאפשר לעזור לו מבלי לפגוע בסדרי בראשית, שהעמל וההדרגתיות טבועים בהם.
כמה גדול דור זה, שלא נשתנו עבורו סדרי בראשית.
