חזרה מדעה קודמת / רפי זברגר

שבת נא ע''א

הקדמה

עד כה עסקנו בהטמנה המיועדת לשמירת חום התבשיל. בסופה של המשנה האחרונה בפרק רביעי בריש הדף שלנו, אנו לומדים גם הלכה העוסקת בהטמנה על מנת לקרר, על מנת שלא יינזק מהחום השורר בחוץ:
... ממלא את הקיתון ונותן לתחת הכר או תחת הכסת.
פוסקת המשנה כי מותר להטמין לצורך קירור. מותר למלא קיתון במים קרים, ולהטמינם בכר או בכסת, על מנת לשמור על הטמפרטורה של המים בקיתון. 
רב יהודה בשם שמואל מוסיף בתחילת הגמרא, כי מותר להטמין גם תבשיל לצורך שמירת הקור, למרות שנוהגים להטמין תבשיל לצורך שמירת חומו (ולא גוזרים הטמנת לשם קור, אטו הטמנה לשם חום).
 

הנושא

רב הונא אמר בשמו של רבי יהודה הנשיא: אסור להטמין את הצונן.
רבי פוסק, שלא כמשנתנו ואוסר להטמין גם את הדברים הצוננים.
והתניא: רבי התיר להטמין את הצונן.
מקשה הגמרא מדברי רבי על עצמו: והרי בברייתא אחרת פסק כי מותר להטמין לצורך קירור.
לא קשיא. הא - מקמיה דלישמעיה מר' ישמעאל ברבי יוסי, הא - לבתר דלישמעיה.
עונה הגמרא: נכון, רבי שינה את דעתו לאחר ששמע את דבריו של רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי. לפני כן אסר הטמנה לצורך קירור (ואילו דבריו של רב הונא), ולאחר ששמע את דעתו – אסר הטמנה לצורך קירור (בברייתא).
ועתה מספרת הגמרא את ההשתלשלות ההיסטורית של הדברים:
כי הא דיתיב רבי ואמר: אסור להטמין את הצונן. אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי: אבא התיר להטמין את הצונן. אמר: כבר הורה זקן.
רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי היה בחברת רבי ושמע כי הוא אסר להטמין בצונן. הגיב רבי ישמעאל ואמר לרבי, כי אביו, רבי יוסי, התיר להטמין בצונן. מיד שינה רבי את הפסק, והורה להתיר הטמנה בצונן!
אמר רב פפא: בא וראה כמה מחבבין זה את זה..
רב פפא התרשם מאוד משינוי הפסק של רבי יהודה, שכאמור היה נשיא הסנהדרין ו''בעל סמכות עליונה''. ומסביר:
שאילו ר' יוסי קיים, היה כפוף ויושב לפני רבי. דהא רבי ישמעאל ברבי יוסי דממלא מקום אבותיו הוה, וכפוף ויושב לפני רבי, וקאמר: כבר הורה זקן.
למרות שרבי יוסי היה גדול מרבי יהודה הנשיא, אומר רב פפא, שאם היה יושב לפניו, היה מקבל את פסקו של רבי יהודה, עקב מעמדו ונשיאותו. למרות זאת, כאשר רבי ישמעאל, בנו וממשיך דרכו (באותה דרגה ובאותה רמה כמו אביו, רבי יוסי), סיפר לרבי על דעת אביו, מיד שינה וביטל רבי את הפסק הקודם שלו, ''משום כבודו של זקן''.
 

מהו המסר

המונח ''כבר הורה זקן'' מופיע בש''ס מספר פעמים, ובחלקם הגדול מדובר בכבוד הגדול של רבי יהודה הנשיא לרבי יוסי, למרות שבאותו זמן, רבי יהודה כבר כיהן בנשיאותו. הרב קוק בספרו ''עין איה'' על מסכת שבת (דף נ''א.) מגדיר זאת כ''קולא מצד כבוד חכמים עדיפא על חומרא מצד פרטי''. כלומר, קולא הנובעת מכבוד חכמים, שהיא ''יסוד התורה שבעל פה'', שהיא ''יסוד כריתת ברית של הקדוש ברוך הוא עם ישראל'', שיעורה ועוצמתה גדולים לעין שיעור מחומרה הנובעת ''מעניין פרטי'', אף שנוגע לערך החשוב של ''כבוד שבת''.
אנו לומדים מכך מספר מסרים חשובים:
1. לא פעם אנו חייבים להכריע בין מספר ערכים חשובים. ערך חשוב כמו ''קדושת וכבוד השבת'' מצד אחד, מול ערכים חשובים של כבוד חכמים הנובע מ''יסוד התורה שבעל פה'' מוכרע על ידי רבי לכיוון הערך היותר בסיסי הכולל את כל התורה שבעל פה, ולכן כיבד רבי את דעתו של רבי יוסי, ושינה את פסיקתו בהתאם.
2. רב פפא בסוגייתנו וגם במקומות אחרים בש''ס, התרשם מאוד ממידת כבוד חכמים שנהגו חכמי ארץ ישראל.
גם נשיא ישראל, אשר נושא בתפקיד הרם ביותר באותה תקופה, ''אינו חושש'' לחזור בו מדעתו, לאחר ששמע את דעת רבי יוסי, החכם הזקן, למרות שאם היה חי באותה תקופה, היה רבי יוסי "כפוף לדעת רבי יהודה הנשיא". כמה גדולה, וכמה ענווה יש בפסק זה של רבי יהודה הנשיא, המשתלבת במידת הענווה של רבי המוכרת לנו ממקומות אחרים בש''ס, ובאמרה החזקה אשר למדנו בסוף מסכת סוטה: משמת רבי – בטלה ענווה ויראת חטא.
נשתדל גם אנו ללמוד מדרכו של רבי יהודה לאור שתי התכונות הנ''ל. כאשר עומדים בפנינו מספר ערכים סותרים ואנו חייבים להכריע ביניהם, יש לבחון את המשמעות כל אחד מן הערכים באופן יסודי ועמוק, ולהכריע לפיהם.
וכמובן, לשאוף לנהוג בצניעות וענווה. לא לעמוד על דעתנו, ''רק בגלל שהבענו אותה בעבר'' אלא נכונות לומר בפה מלא ''טעיתי ואני חוזר בי מדעתי הקודמת''.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]