סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

עפר לבינתא שרי – לבונה

 

"אמר רב יהודה: עפר לבינתא שרי. אמר רב יוסף: כוספא דיסמין שרי. אמר רבא: עפר פלפלי שרי" (שבת, נ ע"ב).

פירוש: אגב בעיות אלה של רחיצה אמר רב יהודה: עפר לבינתא [לבונה שחוקה (רה"נ)] שרי [מותר] לרחוץ בו בשבת, שאינו משיר את השיער. ואמר רב יוסף: הכוספא הנשארת לאחר סחיטת השמן הריחני מן היסמין שרי [מותר] לרחוץ בה. ואמר רבא: עפר אבקת פלפלי שרי [אבקת פלפלים מותר] לרחוץ בה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 


שם עברי: לבונה   שם באנגלית:  (Frankincense (Olibanum    שם מדעי: Boswellia sacra

שם נרדף במקורות: לבונתא   שמות בשפות אחרות: ערבית - לובאן


נושא מרכזי: מהו "עפר לבינתא"?
 

על זיהוי הלבונה ומאפייניה קראו בהרחבה במאמר "הכא נמי דאית בה קרטין".

 

בהסבר המונח "עפר לבינתא" ששימש לרחיצה אנו מוצאים שני פירושים: רש"י פירש: "עפר לבינתא - כתישת לבינה" אבל בערוך (ערך "עפר") נאמר: "בגמרא דפרק במה טומנין עפר לבונתא שרי. פירוש עפרורית של לבונה תרגום לבונה זכה לבונתא דכיתא ורגילין להטיל עפר זה באהלא לרחוץ ידים מזוהמות וכו'". הרשב"א בסוגייתנו מביא בשם רב האי גאון את שני הפירושים: "עפר לבינתא. כתב רבינו האיי גאון ז"ל יש שמפרש לבנה ממש, ויש אומרים לבינתא של לבונה כנרד לובאן בלשון ערב וכך אנו סוברים".

למפרשים ש"עפר לבינתא" הוא "עפרורית של לבונה" ייתכן וזו גם השארית הנותרת במחתה, לאחר הקטרת קטורת, שבה דנו רבי זירא ורבי אסי בסוגיה בשבת (מז ע"א):

"אמר רבי זירא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן אמר רבי חנינא אמר רבי רומנוס: לי התיר רבי לטלטל מחתה באפרה. אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: מי אמר רבי יוחנן הכי? והתנן: נוטל אדם בנו והאבן בידו, או כלכלה והאבן בתוכה. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכלכלה מלאה פירות עסקינן. טעמא דאית בה פירי, הא לית בה פירי לא! אשתומם כשעה חדא ואמר: הכא נמי דאית בה קרטין. אמר אביי: קרטין בי רבי מי חשיבי? וכי תימא חזו לעניים, והתניא: בגדי עניים לעניים, בגדי עשירים לעשירים, אבל דעניים לעשירים לא"(1)

מפרש רש"י: "דאית ביה קרטין - שנשתיירו מן האור, ולבונה דחזיא להריח, ואגב לבונה מטלטל למחתה עם אפרה, דומיא דכלכלה מלאה פירות והאבן בתוכה. קרטין - של שיור לבונה". עד ימינו משמש אפר צמחים לייצור סבון אורגני (ראו הסבר למשל כאן) אך ייתכן ולאפר שנותר במחתה לאחר הקטרת הלבונה היה ערך מוסף והוא ריחו הנעים שהתקבל מחלקים שלא נשרפו ("קרטין"). שארית זו היתה ראויה להרחה וגם ידם של עניים היתה משגת לקנות אותה.

חיבור זה בין שתי הסוגיות מאפשר לתת תשובה לשאלה שהעלה הרמב"ן (שבת, מז ע"א):

"מחתה באפרה. פירוש בשהוסק מערב י"ט, ואם תאמר והא אפר כירה מוכן הוא? איכא למימר דוקא אפר כירה אבל אפר מחתה לית בה מששא ואין דעתו עליה, לפי שהוא מלבונה וכיוצא בה ונעשה דק מאוד ואינו ראוי לכסות בו שום דבר והוא מוקצה עד שיהא דעתו עליו מאתמול, אי נמי בשאין דעתו עליו ואין צריכין לו כדברי רש"י ז"ל וכו'".

לענ"ד ניתן להוסיף שאם אכן "מחתה באפרה" היא הנקראת גם "עפר לבינתא" ברור מדוע חל עליה דין מוקצה שהרי היא שימשה לרחיצה לאחר עיבוד ואם כן לא הייתה במעמד "אפר כירה מוכן הוא".
 

             
שרף לבונה          צילמה: Nina Aldin Thune   שרף לבונה  בגוון צהוב          צילם: Peter Presslein

  


(1) פירוש: אמר ר' זירא שכך אמר ר' אסי שכך אמר ר' יוחנן שכך אמר ר' חנינא שכך אמר ר' רומנוס: לי התיר רבי (ר' יהודה הנשיא) לטלטל בשבת מחתה באפרה. אמר ליה [לו] ר' זירא לר' אסי: מי [האם] אמר ר' יוחנן הכי [כך]? והתנן [והרי שנינו במשנה] נוטל אדם את בנו בידו אף על פי שהילד מחזיק אבן בידו שאסור לטלטלה, או נוטל כלכלה (סל) והאבן בתוכה. ואמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר' יוחנן כי בכלכלה מלאה פירות עסקינן [עוסקים אנו], שבשל הפירות מותר לטלטל גם את האבן. ואם כן, טעמא [טעם ההיתר הוא דווקא באופן] דאית [שיש] בה פירי [פירות], הא לית [הרי אם אין] בה פירי [פירות] – לא, ומחתה זו המלאה אפר כיצד מותר לדעת ר' יוחנן לטלטלה? אשתומם כשעה חדה (דניאל ד, טז( [השתומם ושתק כשעה אחת, זמן מה], ולא מצא תשובה. ולבסוף אמר: הכא נמי דאית [כאן גם כן מדובר באופן שיש] בה במחתה קרטין [פירורים של לבונה] שלא נשרפו עדיין, ובשל החתיכות הללו מותר לטלטל את המחתה. אמר אביי: קרטין בי [פירורים בבית] רבי מי חשיבי [האם הם חשובים?] ומאחר שאינם נחשבים בטלים הם אגב האפר, והכל יחד אינו חשוב וראוי לשימוש. וכי תימא חזו [ואם תאמר שראויים] הפירורים עבור העניים, ונסביר כי חשיבותם של דברים אינה נקבעת על פי המקום שהם בו, אלא במדה שיש בהם חשיבות בכלל, והתניא [והרי שנינו בברייתא] שאף שיש הבדל בדיני טומאה בין בגדי עניים המטמאים אפילו בשיעור קטן, ובגדי עשירים שאינם נחשבים בשיעור זה, ודרוש שיעור גדול בהרבה כדי להחשיבם, מכל מקום שיעור בגדי עניים הוא לעניים, ושיעור בגדי עשירים הוא לעשירים, אבל שיעור של עניים לגבי עשירים לא נחשב. ומכאן שדנים את חשיבותו של חפץ לפי מקומו ובעליו. 

 

 א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר