רחיצת פנים בשביל הכלל או בשביל הפרט?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת נ ע"ב
כאשר ישבו פעם אמימר ומר זוטרא ורב אשי בשבת והביאו לפניהם חומר שאיתו אפשר לשטוף את הפנים וליפותם, מר זוטרא נמנע מכך, מחמת האיסור של "לא ילבש גבר שמלת אישה", שכן זוהי דרכה של אישה ליפות את עצמה ולא דרכו של איש. לעומת זאת אמימר ורב אשי רחצו את פניהם, ומוסבר בגמרא שהם סברו כמו הברייתא שאומרת: "רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, משום שנאמר כל פעל ה' למענהו".
מה בדיוק הייתה כוונתם ומטרתם ברחיצת פניהם? רש"י מסביר שמכיוון שאדם נברא בצלם אלקים – יש בכך כבוד שמים כאשר הופעתו יפה ומכובדת, ובנוסף לכך הרואה בריות נאות אומר: ברוך שככה לו בעולמו. כלומר יש בזה עניין של קידוש השם שאנשים ייראו באופן יפה ומכובד.
לעומת זאת המהר"ץ חיות מסביר שכוונתם לא הייתה כלל לשם יופי או עניין חיצוני אחר, אלא לשמור את עצמם מריבוי הלכלוך והזוהמא שגורמים למחלות, ומכיוון שיימנעו ממחלות יוכלו לעבוד את ה' בבריאות. זו הייתה הכוונה שלהם לשם שמים ברחיצת פניהם.
ההבדל בין הפירושים הוא ההבדל בין היחיד לבין הכלל. פירושו של המהר"ץ חיות מתמקד בעבודת ה' של היחיד ובכוונתו לנהל את כל אורחות חייו לשם שמים. לעומת זאת רש"י מסביר על פי מבט כללי על העולם, השפעתו של היחיד על הכלל והרושם שכל יחיד ויחיד עושה על העולם כולו.
