מעלת ההשתהות לפני תשובה / רפי זברגר

שבת מז ע''א

הקדמה

במסגרת שאלותינו על שיטת רבי שמעון בדיני טלטול נר בשעת דליקתו, הביאה הגמרא בסוף הדף הקודם, ובתחילת הדף שלנו, את שיטת רבא הקובעת כי רבי שמעון מודה לרבי יהודה בבסיס לדבר האסור, שהוא מוקצה ואסור בטלטול. במאמר זה נעסוק בחלק מן הקושיות על שיטת רבא.
 

הנושא

אמר רבי זירא, אמר רבי אסי, אמר רבי יוחנן, אמר רבי חנינא, אמר רבי רומנוס: לי התיר רבי לטלטל מחתה באפרה.
רבי זירא אמר בשמם של מספר חכמים וביניהם רבי יוחנן, כי רבי רומנוס העיד שרבי (יהודה הנשיא) התיר לו לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור כמו מחתה המיועדת לשריפת לבונה, ביחד עם האפר שהיה עליה, שהוא מוקצה. אם כן, אנו רואים כי רבי יוחנן סובר כי בסיס לדבר האסור (מחתה עם האפר) מותר לטלטלו עם הדבר המוקצה בתוכו. 
אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: מי אמר רבי יוחנן הכי? והתנן: נוטל אדם בנו והאבן בידו, או כלכלה והאבן בתוכה. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכלכלה מלאה פירות עסקינן. טעמא דאית בה פירי - הא לית בה פירי לא. 
רבי זירא (אשר ציטט את הדברים גם בשם רבי אסי), שאל את רבי אסי: האם ייתכן שכך סובר רבי יוחנן, והרי זה נוגד את המשנה שלמדנו בהמשך המסכת (קמ''א.) לפי האוקימתא של רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן בעצמו. 
למדנו שם במשנה כי מותר לקחת דבר שהוא בסיס לדבר אסור (בנו או כלכלה (סל)) ביחד עם מוקצה עליו (אבן) ורבי יוחנן העמיד משנה זו במקרה שבתוך ה''בסיס'' יש גם דבר מותר (פירות), ואז זה הופך להיות בסיס לדבר האסור והמותר.
מסיק רבי זירא מתוך האוקימתא של רבי יוחנן, כי כאשר לא יהיו פירות על הכלכלה, ויישאר רק אבן, הרי שיהיה אסור לטלטל לפי רבי יוחנן. אם כן, כיצד אנו אומרים משמו של רבי יוחנן כי מותר לטלטל את המחתה עם האפר (שהוא מוקצה לשיטת רבי יהודה, ורבי יוחנן סובר כמו רבי יהודה במוקצה) שהוא כאמור, בסיס לדבר האסור?
(דניאל ד, ט''ז) אישתומם כשעה חדא ואמר: הכא נמי דאית בה קרטין.
מצטטת הגמרא פסוק מדניאל, שבו מתואר כי דניאל השתהה בפתרון חלומו של המלך, וכן גם אצלנו: רבי אסי, לאחר ששמע את קושייתו של רבי זירא, השתהה שעה אחת וחשב על התשובה. לאחר ''זמן מחשבה'' ענה לו רבי אסי, כי גם אצלנו מדובר במקרה שיש דבר היתר (כמו פירות באוקימתא של רבי יוחנן במשנה בדף קמ''א) והוא שאריות הלבונה (קרטין בלשון הגמרא) המפיגים ריח טוב. אם כן, כמו בגמרא שם, אם יש פירות ביחד עם האבן מותר, כיוון שזה בסיס לדבר האסור והמותר, כך גם אצלנו, המחתה מותרת לטלטול עם האפר ביחד עם הקרטין. 
אמר אביי: קרטין בי רבי מי חשיבי?
מקשה אביי על תירוצו של רבי אסי, ואומר כי לא ייתכן כי שאריות הקרטין, יהוו ''דבר חשוב'' בביתו של רבי יהודה הנשיא, שהיה עשיר גדול. אם כן, אין להחשיב את הקרטין, וחוזר המצב להיות בסיס לדבר האסור בלבד. 
וכי תימא חזו לעניים? 
מנסה הגמרא בכל אופן להסביר את רבי אסי, ולומר כי למרות שבבית רבי יהודה הנשיא, שאריות קרטין אינן נחשבות, אך ייתכן לומר כי נחשיב זאת, כיוון שבבית של עניים כמות כזאת כן נחשבת, ולכן נחשיבה גם בבית רבי יהודה העשיר.
והתניא: בגדי עניים - לעניים, בגדי עשירים – לעשירים, אבל דעניים - לעשירים לא!
דוחה הגמרא אפשרות זו, מדברי ברייתא שלמדנו לעניין טומאה וטהרה. שם למדנו כי בגדים קטנים, הנחשבים רק אצל עניים (גודלם שלש על שלש אצבעות) אינם נחשבים כבגד אצל העשירים. אם כן, גם אצלנו, למרות ששאריות קרטין נחשבות אצל עניים, אין להחשיב זאת בבית של עשירים, כמו ביתו של רבי יהודה הנשיא. 
אלא אמר אביי: מידי דהוה אגרף של ריעי. 
לכן מתרץ אביי (הוא הקשה על רבי אסי) את שיטת רבי יוחנן, המתירה להתיר מחתה עם אפר, כיוון שהאפר מאוס על האדם בדומה להלכה המתירה לטלטל ''גרף של רעי'' (כלי חרס לצורך העברת צואה). וכשם שמותר לטלטל גרף של רעי מרשות רבים לאשפה ברשות היחיד משום מאיסותו, כך רבי יוחנן מתיר לטלטל את המחתה עם האפר שבתוכה, משום מאיסותה. 
הגמרא דוחה הסבר זה ומביאה הסבר אחר, אך לא נעסוק כך במאמרנו. 

מהו המסר

למדנו היום על השתהות רבי אסי בתשובתו לקושיית רבי זירא על שיטת רבי יוחנן. השתהות זו נבעה מכוח הקושיא הגדולה של רבי זירא, ובכך שרבי אסי לא ידע בשלב ראשון מה לענות. הוא עיין, חיפש ואז חשב על תשובה לקושיא.
נלמד מכך מסר מאוד מעניין וחשוב: לא להזדרז ולענות על שאלות או הערות שאנו מקבלים. לנסות להבין את הנאמר. להשתדל להפנים את הרעיון של הצד השני. לא לפסול אותו בהינף יד, אלא לראות את הסברה העומדת מאחוריה.
רק לאחר השתהות מסוימת, חשיבה והפנמה, רק לאחר מכן, יש להתייחס ולענות תשובה עניינית ולתוכן הדברים.
עדיף לא להכניס רגשות לתשובות, אלא לענות לתוכן העניין בלבד.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]