הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

שבת נה ע"ב - נו ע"ב

האם גדולי עולם עשויים להיכשל?

תלמוד בבלי שבת נה, ב – נו, ב:
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר בני שמואל חטאו - אינו אלא טועה, שנאמר ויהי (כי זקן שמואל ובניו לא הלכו) +מסורת הש"ס: [ויהי כאשר זקן שמואל ולא הלכו בניו]+ בדרכיו, בדרכיו הוא דלא הלכו - מיחטא נמי לא חטאו...".

תלמוד בבלי שבת נו, א:
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר דוד חטא - אינו אלא טועה, שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו', אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו? אלא מה אני מקיים מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע - שביקש לעשות ולא עשה...".

תלמוד בבלי שבת נו, ב:
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר שלמה חטא - אינו אלא טועה, שנאמר ולא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דוד אביו, כלבב דוד אביו הוא דלא הוה - מיחטא נמי לא חטא...".

התלמוד הבבלי מביא סידרה של דמויות מרכזיות בעולם התנ"ך שבפשטות המקראות הם נכשלו בחטאים חמורים, אולם הגמרא מנסה לנקות אותם לחלוטין. האמת היא שמי שבוחן את הדברים לפחות שלוש הדוגמאות לעיל לא כל כך משכנעות (ישנם שתי דוגמאות אחרות בדף נה, ב – ראובן ופנחס בנו של עלי שם אכן לא מסתבר שהם חטאו בחטאים המיוחסים להם). ישנה מגמה ברורה בתלמוד הבבלי (שבאה לידי ביטוי במקורות נוספים) שגדולים לא יכולים לטעות.

לעומת זאת בתלמוד הירושלמי אין נטייה לסנגר על גדולים שנכשלו למשל ביחס לבני שמואל הירושלמי סוטה א, סוף ד מדגיש מאוד את חטאיהם), והוא (התלמוד הירושלמי) עושה זאת רק במקרה שברור במאה אחוז שאי אפשר להסביר את הפסוק כפשוטו, כמו שהוא אכן עושה ביחס לבני עלי. לדעת הירושלמי גם גדולים שבגדולים עשויים להיכשל.

תלמוד ירושלמי סוטה א, ד:
"ועלי זקן מאד וגו' ישכיבון כתיב. שהיו הנשים מביאות קיניהן לטהר לבתיהן והיו משהין אותן. הקדוש ברוך הוא מעלה עליהן כאילו הן שוכבין אותן. אמר רבי תנחומא הרי היא דו מקנתר לון [שם כט] למה תבעטון בזבחי ובמנחתי. אין תימר עבירה חמורה יש כאן מבריחן מן החמורה ומקנתרן בקלה".

דברי הסנגוריה של התלמוד הירושלמי על בני עלי ביחס לעבירה החמורה משכנעים מאוד.