איסור ומיאוס - שכל ורגש - אובייקטיבי וסובייקטיבי
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת מד ע"א
ב"הלכה ברורה" מובא פסק הרמב"ם שכלי שהיה מוקצה בכניסת השבת מחמת איסור, כגון נר שהדליקו בו בשבת והמנורה שהיה הנר עליה ושלחן שהיו עליו מעות, כלומר כל כלי שהיה אסור לטלטלו בכניסת השבת – נשאר מוקצה ואסור לטלטלו במהלך כל השבת. לעומת זאת כלי שהיה מוקצה מחמת מיאוס, אם יש לאדם צורך בו – מותר לטלטלו. בקיצור: מוקצה מחמת איסור – אסור, מוקצה מחמת מיאוס – מותר.
ההבדל שבין איסור לבין מיאוס הוא בעצם ההבדל שבין השכל לבין הרגש. השכל הוא דבר אובייקטיבי קבוע, ברור וחד משמעי, שאינו משתנה. לעומת זאת הרגש הוא סובייקטיבי, יותר גמיש וגם ניתן לשינוי. כאשר יש צורך אדם מתגבר על רגשותיו ופועל לפי השכל. איסור הוא עניין שכלי ואילו מיאוס הוא עניין רגשי.
כאשר קיים איסור לטלטל חפץ מסוים בכניסת השבת – זהו דבר ברור שאדם מקצה את אותו חפץ מדעתו, ללא כל פקפוק או הרהור. זה לא תלוי ברגשותיו או ברצונו. התורה קבעה שאסור לטלטל וממילא ברור שכל יהודי מקצה זאת מדעתו באופן אוטומטי ולכן החפץ הוא מוקצה. לעומת זאת דבר שהוא מאוס – אין אפשרות לומר שאוטומטית אדם מקצה אותו מדעתו, מכיוון שאם יש צורך אדם מתגבר על רגש המיאוס ופועל לפי השכל ומטלטל את אותו דבר. משום כך מוקצה מחמת מיאוס – מותר.
