מה למד הגרש"ז אויערבך זצ"ל מסוגיית גחלת?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת מב ע"א
כיבוי גחלת של מתכת אינו אסור בשבת מן התורה, ואילו בכיבוי גחלת של עץ, שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, נחלקו התנאים רבי יהודה ורבי שמעון. ב"הלכה ברורה" מובאים פסקי הרמב"ם הפוסק כרבי יהודה ולכן אוסר לכבות בשבת גחלת של עץ, אף אם היא נמצאת במקום שיש בו חשש נזק לרבים, ומאידך פסק השולחן ערוך המתיר לכבות אף גחלת של עץ.
הגרש"ז אויערבך הקשה מדוע מתירה הגמרא לכבות גחלת במקום שיש בו היזק לרבים? למה לא דורשים מהאדם שראה את הגחלת הזו שיעמוד שם עד מוצאי שבת או לבקש מאחר שיעמוד שם ויזהיר את כל מי שעובר שם שלא יינזק? מכאן הוא מוכיח שחכמים לא הטריחו אדם שהולך כדרכו להפסיק את עיסוקיו כדי להימנע מעשיית מלאכה שאינה צריכה לגופה, ולדעת רבי יהודה למרות שמלאכה כזו אסורה מן התורה – לא חייבו אותו לצאת מדרכו ולטרוח יותר מדי במקום שיש היתר לכבות משום פיקוח נפש. על פי זה הוא פסק (וכן מובא בשש"כ בשמו, אם כי היו שחלקו עליו) ש"מותר להדליק את האור בשביל החולה שבסכנה, אף אם אצל שכנו ישנה מנורה דלוקה, אלא שהעמדתה לרשות החולה תגרום לשכן צער וסבל גדול, כגון ששכנו ישן ויש צורך להעיר אותו", וכן "מותר לבשל עבור חולה שבסכנה אף אם אצל שכנו ישנו אוכל חם ושתיה חמה, אלא שהעמדתם לרשות החולה תגרום לשכן צער וסבל גדול כגון ששכנו ישן ויש צורך להעיר אותו או שהלה יישאר ללא אוכל ושתיה חמים בשבת, וגם אין השכן או כל אדם אחר חייבים מעיקר הדין למסור בשבת את האוכל שהכינו לעצמם, כדי למנוע בישול עבור החולה שבסכנה, אם ע"י מסירתם לחולה יישארו הם ללא אוכל חם בשבת".
