מהי שיטת סאטמר במצוות יישוב הארץ?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

שבת מא ע"א

בגמרא מוזכרת מחלוקת עקרונית ביותר שהייתה בין רב יהודה לר' זירא. רב יהודה סבר שעל היהודים להישאר בבבל ולחכות שם עד שהקב"ה יגאל אותם, כפי שנאמר לגבי כלי המקדש (ירמיהו כז,כב): "בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ עַד יוֹם פָּקְדִי אֹתָם נְאֻם ה' וְהַעֲלִיתִים וַהֲשִׁיבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה". לכן לפי דעתו הייתה מצוות עשה מדברי הנביא להישאר בבבל ולא לעלות לארץ ישראל עד שיגיע זמן הגאולה. לעומת זאת ר' זירא תלמידו חלק עליו וסבר שיש מצווה לעלות לארץ ישראל. משום כך ר' זירא נמנע מלהיפגש עם רב יהודה, שמא תוכניתו לעלות לארץ תיודע לו ויגזור עליו שלא יעלה. בעל שו"ת ציץ אליעזר (חלק יא סימן צד) מסביר שר' זירא חיכה לאות מן השמים שהוא צודק במחלוקת הזו, ולכן אמר (ברכות נז,א) שלא עלה לארץ עד שראה בחלומו שעורים, שהם סימן שנמחלו עוונותיו. לכאורה מחלוקת דומה קיימת גם בזמננו: יש הסבורים שעל עם ישראל לעשות את כל הדרוש כדי לשוב לארץ ולהתיישב בה, ולעומת זאת יש הסבורים שאסור לנו לעלות בחומה, כפי שלוש השבועות הנזכרות במסכת כתובות (קיב,א).

למרבה הפלא, דווקא האדמו"ר מסאטמר, שהיה מראשי הדוגלים בשיטה השנייה, כתב בספרו (ויואל משה מאמר א אות ט) שההלכה היא כר' זירא, שיש מצווה גם כיום לעלות לארץ. כוונתו היא שזוהי מצווה ליחידים לבוא ולהתיישב ברשות האומות, משום קדושת הארץ, אך לא לכלל ישראל לתפוס את הארץ בכוח. אולם ידוע ומפורסם שכבר לפני מאה שנה פסק בעל האור שמח ש"סר פחד השבועות", בעקבות וועידת סאן רמו שבה אימצו אומות העולם את הצהרת בלפור שלפיה יוקם בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.