''כופח חינוכי'' / רפי זברגר

שבת לח ע''ב 

הקדמה

המשנה הראשונה בפרק דנה בעניין כירה שהסיקוה בקש ובגבבא או בגפת ועצים, 
כירה שהסיקוה בקש ובגבבא - נותנים עליה תבשיל, בגפת ובעצים - לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר.
המשנה הראשונה בדף שלנו דנה בסוגים אחרים של תנורים: 
תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא - לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו. כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא – הרי זה ככיריים, בגפת ובעצים - הרי הוא כתנור.
תנור, בניגוד לכירה נאסר גם אם הסיקוהו בקש ובגבבא. לעומת זאת "כופח" יש לו ''דין ביניים'': אם הסיקוהו בקש ובגבבא – דינו כמו כיריים ומותר, אבל אם הסיקוהו בגפת ובעצים – דינו כמו תנור ואסור אף אם הוא גרוף וקטום. 
במאמר זה נתמקד בהסבר הגמרא לתנורים הללו (כירה, תנור וכופח), נלמד את המבנה שלהם, ולאור נבין את השוני בדינים שלהם. 
 

הנושא

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: האי כופח היכי דמי?
רב אחא שואל את רב אשי, מהן תכונותיו של כופח, שהמשנה אומרת כי בחלק מהלכותיו דומות לכירה וחלק אחר לתנור? ומיד מרחיב את שאלתו:
אי ככירה דמי - אפילו בגפת ובעצים נמי, אי כתנור דמי - אפילו בקש ובגבבא נמי לא!
אם תכונותיו דומות לכירה, הרי שיש להכיל עליו דימי כירה גם בגפת ועצים (אך אמרנו במשנה כי בגפת ועצים דומה לדין תנור), ואם תכונותיו דומות לתנור הרי שיש להכיל עליו דיני תנור גם בקש וגבבא (אך במשנה נאמר כי בקש וגבבא הוא דומה לכירה).
אמר ליה: נפיש הבליה מדכירה, וזוטר הבליה מדתנור.
עונה לו רב אשי כי באמת, מידת החום וההבדל שהכופח מייצר הוא בין כירה לתנור - יותר מכירה אך פחות מתנור.
אי לכך, דינו הוא בין שניהם. בקש וגבבא מותר כמו בכירה, אך בגפת ועצים, אפילו אם הם גרופים, אין להסיק כמו בתנור. 
היכי דמי כופח, היכי דמי כירה?
לאחר שהבנו את היחס בין שלושת הכלים הללו בתכונת ''רמת החום'', שואלת הגמרא, מה ההבדל הצורני ביניהם?
לגבי צורת התנור אנו מבינים שהוא רחב למטה וצר למעלה, צורה המייצרת חום רב מאוד, ולכן נאסר תבשיל שמבושל בתנור, אפילו כאשר הגפת והעצים גרוף, אך מנסה הגמרא להבין את ההבדל בין כירה לכופח.
אמר רבי יוסי בר חנינא: כופח - מקום שפיתת קדרה אחת, כירה - מקום שפיתת שתי קדרות.
רבי יוסי עונה כי שני הכלים הם ישרים ולא בצורת קונוס כמו התנור, אך הכופח מיועד לקדירה אחת בלבד, לעומת כירה שיש לה מקום לשתי קדירות. שוני זה מייצר בכופח חום והבל בכמות גדולה יותר, כיוון שהחום מתנקז למקום קטן וצר יותר לעומת כירה שהחום מתפשט לנפח גדול יותר. 
אמר אביי ואיתימא רבי ירמיה: אף אנן נמי תנינא: כירה שנחלקה לאורכה – טהורה, לרחבה – טמאה.
כופח - בין לאורכו בין לרוחבו טהור:
אביי מאשש את תיאורו של רבי יוסי לגבי ההבדל בין כירה לכופח מלימוד של ברייתא העוסקת בדיני טומאה וטהרה. כדי להבין הוכחת אביי נקדים מספר הקדמות:
1. כלי יכול לקבל טומאה ולהיטמא. אם הוא עשוי ממתכת, יכול להיטמא גם כשאין לו בית קיבול (פשוטי כלי מתכת), לכל שאר הכלים חייב להיות להם בית קיבול כדי שיוכלו לקבל טומאה. 
2. רוב הכלים נטהרים ע''י טבילה במקווה, או ע''י הזאת אפר פרה אדומה. כלי חרס נטהרים רק ע''י שבירתם. 
3. גם שבירת כלים רגילים (שאינם כלי חרס) נטהרים ע''י שבירתם, בעת שיצאו משימוש. 
4. כלי שנשבר, אך עדיין ניתן להשתמש בו, הטומאה אינה נפקעת ממנו. 
הברייתא מלמדת כי יש הבדל בין הפקעת טומאה בשבירת כירה להפקעת טומאה בשבירת כופח. כיוון שצורת כירה הוא ריבוע, כל שבירה שלה, בין לאורך ובין לרוחב, מורידה את האפשרות לשימוש, ולכן נפקעת ממנו הטומאה והוא נטהר. לעומת זאת, כופח הוא בצורת מלבן, ולכן אם נשבר לאורכו (כל מקום שפיתת קדירה נחלק ונשבר לשניים) – אין אפשרות להשתמש באף אחת מן הקדירות ולכן מופקע מטומאתו ונטהר. אך אם כופח נשבר לרוחבו, נוצרים בעצם שני חלקים, שכל אחד מהם הוא כמו כירה לשפיתת קדירה אחת, ולכן לא נפקעה הטומאה ממנו.
 

מהו המסר

המסר של היום בחסות בּנִי, בָּרָק.
למדנו היום את הדין המיוחד של כופח: בצורתו, וממילא גם בכמות החום המיוצרת בו, ומכוח זה הגדרנו גם נפקא מינות לגבי דיני בישול בשבת ודיני טומאה וטהרה. ללא ההגדרה לא הבנו מדוע פסקה המשנה כפי שפסקה, ורק הגדרה מדויקת של כופח הביאה אותנו לפסיקות ההלכתיות.
לעומת טכניקה מובנית זו, יש לומר כי בנושאים חינוכיים וחברתיים המצב אינו כך כלל וכלל. אדם מונע מ"כוחות" רבים, חלקם גלויים ורובם סמויים, אפילו מן האדם עצמו. כדי להבין את מעשיו, פעולותיו, תחושותיו של האדם יש לבחון את מגוון הגורמים והמניעים – משימה לא פשוטה כל כך. זהו תפקיד המחנך, תפקידם של ההורים ושאר אנשי החינוך. לאור דברים אלו נכנה עבודה חינוכית זאת כ''כופח חינוכי''.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]