מרווח ביטחון / רפי זברגר

שבת לה ע''ב 

הקדמה

למדנו במשנה בדף לד. על דינים של בין השמשות:
... ספק חשכה ספק אינו חשכה: אין מעשרין את הודאי, ואין מטבילין את הכלים, ואין מדליקין את הנרות. אבל: מעשרין את הדמאי, ומערבין, וטומנין את החמין.
בזמן של ספק אם עדיין נחשב ליום, או כבר לילה (נקרא זמן בין השמשות) הרי שאין לעשות דברים הנראים כמו איסורי שבת, כמו לעשר פירות טבל וודאי, לא להטביל כלים טמאים, ולא להדליק נר משום הבערה, אבל מותר לעשות דברים אחרים, כמו: לעשר פירות דמאי (כיוון שרוב עמי הארץ מעשרין), מערבין עירובי חצרות, כיוון שזה אינו אלא דין דרבנן, וכן מותר לטמון אוכל בחמין שאינן מוציאים הבל. 
במאמר זה נלמד על הסימנים היכולים לעזור לנו בהגדרת הזמן לעניין בין השמשות. 
 

הנושא

אמר רב יהודה אמר שמואל: כוכב אחד – יום, שנים - בין השמשות, שלשה – לילה. 
תניא נמי הכי: כוכב אחד – יום, שנים - בין השמשות, שלשה - לילה.
רב יהודה נתן סימנים על מנת להקל עלינו את הגדרת הזמנים. אם יש רק כוכב אחד בשמים, הרי שעדיין מוגדר כיום. 
אם יש שני כוכבים, זהו זמן הספק המוגדר כ''בין השמשות''. ואם יש כבר שלושה כוכבים, הרי שזהו זמן לילה ודאי. 
אמר רבי יוסי: לא כוכבים גדולים הנראין ביום, ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה, אלא בינונים.
רבי יוסי מגדיר את גודל הכוכבים עליהם דיבר רב יהודה, וקובע כי מדובר בכוכבים בינוניים. 
אמר רבי יוסי בר' זבידא: העושה מלאכה בשני בין השמשות - חייב חטאת ממה נפשך.
למרות שקבענו כי העושה מלאכה בזמן בין השמשות, אינו מתחייב קרבן חטאת (אם עשה בשוגג), הרי שפוסק רבי יוסי כי אם עשה מלאכה בשוגג, בכל שני בין השמשות, של יום שישי ערב שבת, ושל שבת ביציאתה, יהיה חייב חטאת ''ממה נפשך'': אם נגדיר את בין השמשות כלילה – הרי שחלל שבת בכניסתה. ואם נגדיר את בין השמשות כיום – הרי שחלל שבת ביום שבת ביציאתה. 
אמר ליה רבא לשמעיה: אתון, דלא קים לכו בשיעורא דרבנן - אדשימשא אריש דיקלי, אתלו שרגא.
רבא פסק לעבדו: אתם, שאינכם בקיאים בכל הלכות חכמים, הרי שאתם צריכים לקחת ''טווח ביטחון'', וכבר להפסיק לעשות מלאכות האסורות בשבת, מזמן שהשמש נמצאת בראש עצי הדקל. ואז להדליק נרות שבת. 
ביום המעונן מאי?
שאל אותו העבד: ומה נעשה ביום שהשמש אינה זורחת, ולא רואים מתי מגיעה לראשי דקלים?
במתא: חזי תרנגולא, בדברא: עורבי, אי נמי: אדאני:
ענה לו תשובה התלויה במיקום השואל: אם נמצא בעיר – יש להביט בתרנגולים, ואם הם יושבים על קורות, הרי שגם זה סימן להפסיק ממלאכה ולברך על הנרות. ואם אדם אינו נמצא בעיר הרי שישנן שתי שיטות לדעת זמנים: או להביט האם העורבים כבר יושבים על ענפי האילנות הרי שיש להפסיק מעשיית מלאכה, או שניתן להביט בפרחים הנקראים אדומית, ואם עלים שלהם פונים למערב, הרי ידוע שהשמש שוקעת, ויש להפסיק מלעבוד, ולהדליק נרות שבת. 
 

מהו המסר

למדנו היום כי במצבים שאנו לא יודעים מהי נקודת הזמן של כניסת שבת, הרי שיש לקחת ''מרווחי ביטחון'' ולא להיות טרודים בספק. המסר שאנו לומדים מכך, לא להיכנס למצבים ולזמנים של ספק, ויש לקחת מרווח ביטחון, עד הגעה לנקודה ברורה. כל זאת על מנת לדעת בבירור מהי הנקודה, ולהיות בטוחים שלא עברנו נקודה זו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]