באילו נסיבות המטרה מקדשת את האמצעים?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת לא ע"א
שש שאלות שואלים כל אדם בשעה שמכניסים אותו לדין על מה שעשה בחייו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר?
הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בגליון הגמרא שלו (המודפס בהוצאת מכון "הלכה ברורה") כתב על כך שיש לעיין במדרש (קהלת רבה ג,ט), שם נאמר שהציפייה לישועה צריכה להיות שלא במחלוקת ולשון הרע ומריבות וחמסים. במדרש שם נאמר שישנם אנשים שמצפים לישועתו של הקב"ה, אולם הם רשעים, ולעתיד לבוא ידונו אותם לגיהנם והם יתרעמו על כך, "אומר להם הקדוש ברוך הוא: בעולם שהייתם בו לא בעלי מחלוקת ולשון הרע וכל רעות הייתם ולא בעלי מריבות וחמסים אתם הייתם ... מידכם הייתה זאת לכם". כלומר: המטרה אינה מקדשת את האמצעים.
לכאורה יש לשאול על כך ממה שנאמר בכמה מקומות שמותר ואף מצווה לעבור עבירה לשמה, ועל כך נאמר "עת לעשות לה' הפרו תורתך", ומשם משמע שכל האמצעים כשרים כדי להגיע למטרה, אפילו באמצעות עבירה.
אולם ברור הוא שההיתר לעבור עבירה לשמה קיים רק כאשר אין דרך אחרת. כאשר יש דרך של היתר שבאמצעותה אפשר להגיע למטרה אין כל הצדקה לעבור עבירה, אפילו אם היא נעשית לשם שמים, לכן מי שמצפים לישועה באמצעות מחלוקת, לשון הרע, מריבות וחמסים אינם עושים זאת בדרך התורה, כי תלמידי חכמים אמיתיים מרבים שלום בעולם.
