חכמתו של הגורם השלישי / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
שבת לט ע"ב
מאי כללא, דאמר רב תנחום אמר רבי יוחנן אמר רבי ינאי אמר רבי כל מקום שאתה מוצא שנים חלוקין ואחד מכריע - הלכה כדברי המכריע.
האם הדרך לפתור מחלוקת בין שניים היא להביא עוד דעה נוספת?
על פניה, סוגיה זו אוחזת בפתרון מסוג זה. כך אנו מוצאים גם בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת, לפיהן אם יש שני כתובים המכחישים זה את זה, מביאים כתוב שלישי שיבוא ויכריע ביניהם.
אבל אם נתבונן מעט בהגיון הזה, יש כאן אולי סוג של התחמקות, לא מן הראוי שננסה ליישב את המחלוקת בין שני הגורמים המעורבים בה, ולא לנסות לערב עוד גורם נוסף?
רבי שמואל שניאורסון, האדמו"ר הרביעי של חסידות חב"ד, עונה על שאלה זו (תורת שמואל תרכ"ז עמ' שטו) מכיוון מעניין.
ידוע, כי בספרות הקבלה ישנן ספירות שונות שכל אחת מהן מייצגת מידה אחרת: חסד, גבורה תפארת וכו'. מידת התפארת כוללת בתוכה גם חסד וגם גבורה, והיא מכונה בקבלה בשם אמת. אך האם זה אומר שאין אמת בחסד או בגבורה?
עונה על כך רבי שמואל ואומר: לכל מידה שיש בעולם יש משהו משותף עם מידה אחרת. אמת, כאשר כל מידה עומדת בפני עצמה רואים רק הבדלים, אך לעיתים מתגלים הדברים המשותפים, ומתי?
ננסה לחשוב על מה שקורה בעם שלנו. בימים רגילים, כל אחד וכל קבוצה מנסים לחדד את ההבדלים ביניהם ובין האחרים, ולהדגיש עד כמה הם מיוחדים, אולם לפעמים קורים דברים גדולים, איומים גדולים, או לחילופין שמחות גדולות שמגלים את המכנה המשותף שבין כולנו.
יש במידת התפארת את היכולת לעלות למעלה מכל המידות ולראות את המכנה המשותף שיש ביניהן וכך לחברן יחד, לכן היא נקראת בשם אמת. וזה מלמד אותנו שלפעמים כאשר יש מחלוקת יש צורך בגורם שלישי, גדול משני החולקים, שיראה להם כיצד בעצם רב המשותף על המפריד.
החכמה היא לא לחכות לגורם שלישי, החכמה היא להיות הוא בעצמו.
