מה שמסתתר בלימוד התורה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
שבת ל ע"ב
כי הא דרבה, מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא, ובדחי רבנן. לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא.
מה אתם מרגישים כשאתם פותחים ספר קודש ללמוד?
בסוגיה השבוע מספרת הגמרא על שיטות ההוראה של רבה, שבכל פעם שהיה מתחיל שיעור היה פותח בבדיחה ואחרי שכולם צחקו הוא היה מתחיל ללמד. לכאורה יש כאן לימוד על דרכי ההוראה, אבל למעשה מסתתר כאן מסר עמוק הרבה יותר מאשר רק מסר דידקטי.
רבי קלונימוס קלמן אפשטיין, בספרו מאור ושמש (פרשת שמות) מסביר את הדברים על בסיס חשיבותה של השמחה בעבודת ה', ואומר שלא לחינם ציוותה התורה כל כך הרבה על השמחה, משום שהשמחה או העצב מגלים את נסתרות ליבו של האדם.
נסו לחשוב על אנשים בשדה התעופה לדוגמה, שמחכים לאדם אהוב שעתיד להגיע בקרוב. עצם המחשבה על המפגש הצפוי גורמת להם לשמחה עצומה, ואפילו עליצות שפורצת החוצה.
כאשר רבה התיישב מול התלמידים, בכדי להתחיל ללמוד תורה, עצם המחשבה על המפגש המחודש עם התורה, על הזכות הנפלאה ללמוד וללמד, גרמה לו לשמחה שפרצה החוצה בדמות עליצות של אמרה שנונה או בדיחה טובה.
זו לא הבדיחה שהובילה ללימוד, זו המחשבה על הלימוד שהובילה לשמחה, וכאן מסתתר גם המסר החינוכי, משום שכאשר תלמידים רואים את רבם יושב לפני השיעור כולו מלא חדווה על עצם המפגש עם הלימוד, אין צורך לומר עוד דבר אחד נוסף בכדי להסביר להם על עצמת החשיבות שבתורה.
בפעם הבאה שנשב מול הספר, רגע לפני שנתחיל ללמוד ממנו, ננסה לחשוב לעצמנו מה התחושות שלנו. באותו הרגע, נזכיר לעצמנו את רבה, כי זה לא רק עצם הלימוד, זה הרבה מעבר לזה.
