גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ר"ח, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף כד ע"ב
חכמתה של אשת הסמ"ע בהלכות הדלקת נרות יום טוב
הגאון ר' יוסף יוזפא כ"ץ זצ"ל, בנו של רבינו יושע ולק כ"ץ זצ"ל - בעל הסמ"ע, כותב בהקדמתו לספרו של אביו 'דרישה ופרישה' (חלק יור"ד), כאשר מספר בשבחה של אמו הצדקנית, אשת חבר ("הרבנית מרת בילה בת הקצין והנדיב הר"ר ישראל אידלש ז"ל" שהיה "פרנס הדור") כותב בזה"ל: "הביטו נא וראו את מה שהרגישה בטעות הנשים בהדלקתן הנרות ביום טוב, וטעותן בשתים, האחד, מה שנוהגות להדליק נרות של יו"ט כמו של שבת, דהיינו, שמדליקין תחלה הנרות, ואחר כך משימין ידיהן לפני הנרות, ומברכין הברכה על הנרות, ואחר כך מסלקין ידיהן, הכל כמו נרות של שבת, ומנהג זה מביא רמ"א בשו"ע באו"ח סי' רס"ג ס"ה... והטעם מה שמשימים את ידיהן לפני הנרות, כדי שיהא הברכה עובר לעשייתה, כי פלוגתא דרבוותא היא, אם קבלת השבת תלה בהדלקת נרות לשבת אם לאו... ואע"פ שנקטינן הלכתא דאין קבלת שבת... כי אם בתפלת ערבית... מ"מ כתבו כמה גדולים... שדוקא לבני בית אמרינן הכי, אבל להמדליק עצמו או להאשה שמדלקת הנרות לשבת היא אסורה לעשות מלאכה אחר שהדליקה, דכיון דמברכת אין לך קבלה גדולה מזו... נמצא אם היה מברך תחלה, כמו שראוי להיות הברכה עובר לעשייתה, אסור שוב להדליק הנרות, על כן נמשך מזה המנהג, שמדליקין תחלה ומשימין ידיהן לפני הנרות ומברכין, ואחר כך מסלקין ידיהן, שבזה נקרא עובר לעשייתן. התינח בהדלקת הנרות לשבת, שאחר הברכה אסור שוב בהדלקה, אבל ביו"ט שמותר להדליק הנרות ביו"ט עצמו, מוטב שנעשה ברכת הנרות כתיקונה, להיות הברכה עובר לעשייתן ולהדליק הנרות של יו"ט...".
וממשיך עוד: "הטעות השני, מה שנוהגות הנשים להדליק נרותיהן של יו"ט אחר שהתפללו הקהל ערבית, ואחר יציאתם מבית הכנסת לביתם קודם אכילה, וזה אינו נכון, התינח בליל יו"ט שני של גליות שהוא ספיקא דיומא, ואסור להכין מיו"ט ראשון לשני, ראוי לעשות כן, אבל מה שנמשך מזה שנוהגות לדלוק גם בליל יו"ט ראשון כן, זה אינו נכון, ויותר טוב מדינא להדליק הנרות גם כן קודם תפלת ערבית, ולקבל היו"ט בהדלקתן, הכל כמו שעושין לכבוד שבת, שיהא הכל מוכן מיד בבואו מבית הכנסת לביתו, השולחן ערוך והנר דלוק ומטה מוצעת... גם כל מלאכה שמותר לעשות ביו"ט, אם יכול לעשות אותו מלאכה מערב יו"ט, אסור לעשותו לכתחלה ביו"ט....". עד כאן מלשונו.
וכבר דשו הפוסקים בהלכות הללו, וכפי שידועים דברי המג"א (סי' רסג סקי"ב) כלפי הטעות הראשונה: "אבל אין חכמה לאשה וכו' דלא חלקו חכמים...", ומאידך כתב החיד"א ב'שם הגדולים' (מע"ג, מע' ו אות ז): "ומהר"ר יוזפא כתב שם, כי שני חדושי דינים חידשה הרבנית אמו, וכתב עליו הרב מג"א אין חכמה לאשה אלא בפלך, ואנו בעניותנו כתבנו במקומו דהם שתים כהלכתן. ועתה לא מפיה לבד אנו חיים, כי אם מחכמת אדם מהר"ר יוזפא גברא בגוברין ובחכמתו מסכים הולך על הדין ועל האמת".
והנה, ה'חתם סופר' מוכיח ממכילתין, ד"לא כחכמת אשה הרבנית אשת סמ"ע שבסוף ס' פרישה על יו"ד שקוראה תגר על הני נשי דידן שמדליקין בליל יו"ט", והוכחתו ממה ששנינו (כד, ב): "אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב", והיינו שמן של תרומה שנטמאת העומד לשריפה, ובטעם האיסור אמרו: "מאי טעמא, לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב". והנה, דין זה נשנה כבר במשנה הראשונה (כ, ב), ואמרו בגמרא (כג, ב): "הכא ביו"ט שחל להיות ערב שבת עסקינן, לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט", והיינו, כי בערב שבת דעלמא, אין שום איסור בהדלקת שמן תרומה שנטמאת, ואילו בער"ש שחל בו יו"ט, אסור להדליק משום ש'אין שורפין קדשים ביום טוב', והעיר החת"ס, הלא סתמא דמשנה שניה זו מיירי בסתם יו"ט, וכפשטות לשון המשנה: "אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב", ועל כרחך צריך לומר שזמן הדלקת נרות יו"ט הוא בלילה אחרי שכבר נכנס יו"ט, ולכן נאסר להדליק בשמן זה - כי אין שורפין קדשים ביו"ט, ואילמלי צודקת אשת הסמ"ע בטענתה - שזמן הדלקת נר יו"ט הוא מבעוד יום, שפיר ניתן היה להדליק בשמן שריפה ביו"ט, שהרי בשעת ההדלקה עדיין חול הוא ואין עדיין שום איסור, אלא מכאן ראי' שזמן הדלקת נרות יו"ט הוא בלילה דווקא.
אמנם, העלה החת"ס, "שיש לומר, דלשיטתה אזלה ההיא רבנית זצ"ל, דכתבה דביו"ט תברך עובר לעשייתן, בשלמא בשבת מכיון שברכה קבלה עליה שבת, ואסור להדליק, משא"כ ביו"ט, תקדים הברכה עובר להדלקה ותקבל עליה יו"ט, ומה בכך", ובכן – אם קבלה עליה יו"ט מבעוד יום בברכתה, שפיר מובן דברי המשנה "אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב", שהרי כבר קיבלה עליה יו"ט, ושוב אסור לה להדליק בשמן זה, "לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב".
והמורם מהמשך דברי החת"ס, כי ממשנה זו ניתן להוכיח לשני הצדדים, מצד אחד יש להוכיח כמנהגן של הנשים, שמדליקות נר יו"ט טרם הברכה, ואם היו מדליקות מבעוד יום לא היה מובן האיסור להדליק בשמן שריפה בהדלקת נר יו"ט, והיינו מוכרחים לומר שהמשנה מיירי בהדלקת נר יו"ט בערב, ואם כן מוכח שזמן הדלקת נר יו"ט הוא בלילה, ומאידך י"ל כדעת אשת הסמ"ע, שמברכים תחילה - וכבר קבלה עליה יו"ט קודם ההדלקה, ושוב שפיר מובן שאין להדליק גם מבעוד יום בשמן שריפה, שהרי יש עליה כבר דיני יו"ט - גם מבעוד יום.
אמנם, עיקר ההוכחה ניתן לדחות בדרכים דחוקות, או דנימא שמשנה זו מיירי גם כן בערב שבת שחל להיות ביו"ט - וכדרך שאמרו בגמרא כלפי המשנה הראשונה, ומיירי ביו"ט עצמו - ושפיר אין שורפין בו קדשים, או נימא דמתניתין אכן מיירי ביו"ט בערב, אולם, אין המדובר בנרות שמדליקין בגלל מצות הדלקת נר יו"ט, אלא, בסתם נרות שבבית, שמדליקין אותם בערב - כשכבר נכנס יו"ט, ואסור להדליקן, אכן אין להוכיח מזה לזמן מצות הדלקת נר יו"ט, ודו"ק.
