הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
שבת כד ע"א
סיפור רשב"י במערה - פסיביות או אקטיביות
אנחנו מעלים בסוגיית רשב"י במערה רק את חלקי הסיפור הנצרכים לנקודה שהעלינו
תלמוד בבלי שבת לג, ב:
"אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא. והוו משלחי מנייהו, והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, כולי יומא גרסי, בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו, והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו. איתבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו. ...
אמר: הואיל ואיתרחיש ניסא - איזיל אתקין מילתא, דכתיב +בראשית לג+ ויבא יעקב שלם ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. +בראשית לג+ ויחן את פני העיר אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם. אמר: איכא מילתא דבעי לתקוני? - אמרו ליה: איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה".
סיפור רשב"י הוא סיפור מכונן בעל נקודות רבות אולם בדף זה נסתפק במאפיין אחד.
אנו שמים לב שתמיד רשב"י מגיב על דברים. רשב"י יוצא מהמערה לא מיוזמתו, אלא בגלל אליהו. אחרי היציאה מהמערה אומר רשב"י לעצמו הואיל ונעשה לי נס עלי לתרום תרומה משמעותית לחברה. אם לא היה נעשה לו נס, הרי שהוא לא היה תורם דבר לחברה. ואיזה תיקון מתקן רשב"י. הוא מתקן את מה שהציבור אומר לו שצריך לתקן.
נתבונן בסיפור המקביל בתלמוד הירושלמי:
תלמוד ירושלמי שביעית ט, א (בתרגום):
ר' שמעון התחבא במערת חרובים 13 שנה עד שהעלה גופו חלודה.
לסוף 13 שנים אמר ר' שמעון עלי לצאת לראות מה חדש בעולם. יצא וישב על פי המערה. ראה צייד אחד צד ציפורים. פרש הצייד את מצודתו, והציד לא הצליח במשימתו. שמע בת קול אומרת חופשי. אמר ר' שמעון לעצמו ציפור מבלעדי רצון הקב"ה אינה נתפשת כל שכן בני אדם.
כאשר ראה רשב"י שהשטח נרגע אמר שהוא צריך לראות בטבריה איזה תיקון הוא צריך לעשות, שכן צריכים לנהוג כדרך שעשו אבותינו הראשונים (הכוונה ליעקב אבינו) שהיו עושים איטלוסין ומוכרים בשוק.
אמר אנו צריכים לטהר את העיר טבריה...
נשים לב שבגרסה של התלמוד הירושלמי רשב"י כל הזמן יוזם. הוא יוזם את יציאתו מהמערה. הוא פועל למען הציבור לא בגלל שום דבר שקרה לו, אלא בגלל שראוי לפעול למען הציבור. והוא בעצמו יוזם את התיקון הספציפי בטבריה (כמובן יכול להיות, שבפועל, שהוא שאל מה לתקן ואנשים ענו לו, אולם התלמוד הירושלמי בחר להתעלם מכך ולהציגו כיוזם ופועל בעולם).
אם בתלמוד הבבלי דרך דמותו של רשב"י ראוי שהאדם יהיה נפעל, הרי שהתלמוד הירושלמי, דרך דמותו של רשב"י מעודד אותנו ליצור וליזום בעולם.
