נרות של אהבה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
שבת כג ע"א
אמר רב חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך לברך. ורב ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה צריך לברך.
מה הדבר הכי גדול שאפשר לתת למישהו שעושה הכל בשבילך, הרבה מעבר למה שהוא צריך לעשות?
השאלה הזו היא יסוד להבנת כל עניינו של חג החנוכה.
שימו לב לדבר מאוד מעניין, בחג החנוכה מציינים את העובדה שהצלחנו להדליק את נרות המנורה, ולכן מצוות החנוכה היא בהדלקת נרות, אבל זהו דבר פלאי, משום שבאף חג אחר שבו מציינים נס שנעשה לנו, לא מקיימים את מצוות החג באותם דברים איתם נעשה הנס.
נסו לחשוב על מצוות הקשורות למים בשביעי של פסח, או מצוות שקשורות לעץ בפורים. אין מצוות כאלו בחגים הללו, אבל בחנוכה המצווה היא בהדלקת הנר, עד כדי שרב ירמיה בסוגיה שלנו אומר שאפילו מי שרק רואה את הנר הדלוק יכול לברך עליו. למה?
רבי לוי יצחק מברדיטשוב (קדושת לוי, קדושות לחנוכה – קדושה חמישית), מעניק הסבר נפלא לעניין הזה.
למעשה בחנוכה בני ישראל לא היו חייבים לעשות מה שהם עשו עד שהגיעו לטיהור המקדש והדלקת המנורה. אונס רחמנא פטריה, ואם המלכות הרשעה גוזרת על קיום המצוות, אז אין מה לעשות, על פי דין הם היו פטורים מלהמשיך ולקיימן. אבל הם התעקשו לעשות הרבה מעבר לנדרש, ולחתור לקיים את כל המצוות בכל מקרה ועניין.
לכן הקב"ה מצידו עשה נס מעל ומעבר, ולמרות שהשמן הספיק ליום אחד, הוא דלק שמונה ימים. כי כשמישהו מפגין כלפיך כל כך הרבה אהבה, אין דבר שאתה יכול להחזיר לו יותר מאשר אותה האהבה.
נרות החנוכה בעצם מספרים לכל אחד מאתנו, את נס הקשר המופלא שבינינו ובין בורא עולם. עד כמה הוא רואה ומעריך את מה שאנחנו עושים עבורו, ומחזיר לנו באותה המטבע בדיוק.
התשלום על מסירות הנפש להמשיך ולדבוק בה' ומצוותיו, הוא בנרות החנוכה. כי על אהבה משלמים באהבה.
