|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
אמר רב יוסף: שוכא דארזא. רמי בר אבא אמר זאזא – טחבים
"אמר רבי יוחנן: עצים של בבל אין צריכין רוב. מתקיף לה רב יוסף: מאי היא? אילימא סילתי, השתא פתילה אמר עולא: המדליק צריך שידליק ברוב היוצא, סילתי מבעיא! אלא אמר רב יוסף: שוכא דארזא. רמי בר אבא אמר זאזא" (שבת, כ ע"ב).פירוש: אמר ר' יוחנן: עצים של בבל אין צריכין רוב. מתקיף לה [מקשה על כך] רב יוסף הבבלי: מאי היא [מה הוא?] מה הם העצים שנוהגים להשתמש בהם בבבל שבעירתם טובה כל כך? אילימא [אם תאמר] שהם סילתי [קיסמים דקים] שהשתמשו בהם להבערה ולמאור, השתא [עכשיו] יודעים אנו שעל פתילה אמר עולא שהמדליק אותה לנר שבת צריך שידליק ברוב היוצא מן הכלי, ואם כן סילתי מבעיא [קיסמים דקים צריך לומר] שיש להדליקם ברובם? אלא אמר רב יוסף: וודאי נתכוון לשוכא דארזא [ענף של עץ ארז]. ורמי בר אבא אמר: המדובר כאן הוא בזאזא [אזוב] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
זאזאבתשובות רב נטרונאי גאון (ברודי, אופק, תשובות פרשניות סי' שצ"ז) נאמר: "זאזא (שבת כ ע"ב): ענף של אילנות כגון רימון ופריש ודורמסקנין והפרסקין וכל כיוצא בהן, בין אילן סרק בין עושה פרי, ושמן גוזתא". רבינו חננאל מזהה את זאזא באופן ספציפי יותר ולדעתו המדובר דווקא בענף רימון. "פירוש זאזא גזותא יבש דרומני". ייתכן וקביעתו מתבססת על כך שעץ הרימון נבחר על מנת לשמש כשיפוד בצליית קרבן הפסח משום שבשעת הבעירה אינו מפריש מים העלולים לגרום לכיבוי. במדור "הלשון" ב"תלמוד המבואר" מובאת הצעה שמקור המילה זאזא הוא במילה הפרסית zaz שפירושה עשב ומכאן התרחבה משמעותה גם לחומרי בעירה דמויי עשב. רש"י מפרש: "זאזא - מולש"א בלעז". ד"ר מ. קטן מתרגם את המילה molse בצרפתית עתיקה לטחב. כנראה שטחבים יבשים שנאספו מעל גבי הקרקע והסלעים שימשו כחומר בעירה טוב.
ב"תלמוד המבואר" molse תורגם לחזזיות ואמנם מיני טחבים וחזזיות רבים דומים זה לזה אך בניגוד לחזזיות שאינן צמחים הרי הטחבים (תמונות 1-2) הם צמחים ירודים, חסרי מערכת הובלה. הטחבים חיים בעיקר בבתי גידול לחים ומוצלים ואילו חזזיות מתפתחות גם במדבריות (תמונה 5). בדיקה במילונים העלתה שהכוונה בלעז molse שהביא רש"י היא לטחבים. בנוסף לכך אם אכן זאזא הם חזזיות, ונקבל את הצעתו של אב"י, לא נוכל להבין במה נחלקו רב יוסף ורמי בר אבא שהרי "שוכא דארזא" מזוהה כחזזית (ראו במאמר "אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך"). אמנם ייתכן שגם אם זאזא הוא חזזיות ניתן להציע שמחלוקת האמוראים היא סביב השאלה איזו קבוצת חזזיות "אינה צריכה רוב". "שוכא דארזא" עשוי להיות חזזיות שיחניות (דוגמת הנפתולית הסבוכה - תמונות 3-4) ואילו זאזא הוא אולי חזזיות עלעליות כדוגמת צבעונית הבוסתן הנפוצה מאד על גזעי עצים בחבל הים תיכוני (תמונה 6).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected] |
