הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

שבת כד ע"א

על הניסים בברכת המזון שבחנוכה

תלמוד בבלי מסכת שבת כד, א:
"איבעיא להו: מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון? כיון דמדרבנן הוא - לא מדכרינן, או דילמא: משום פרסומי ניסא מדכרינן? - אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: אינו מזכיר, ואם בא להזכיר - מזכיר בהודאה. רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא, סבר לאדכורי בבונה ירושלים. אמר להו רב ששת: כתפלה, מה תפלה - בהודאה, אף ברכת המזון - בהודאה".

מדהים. לדעת הבבלי אין להזכיר לכתחילה על הניסים בחנוכה בברכת המזון. גם בדיעבד בסופו של דבר מזכירים את 'על הניסים' בברכת הארץ, אולם הייתה הווה אמינא להזכיר אותה בבונה ירושלים.

נצטט את הירושלמי ואז נצביע על שורש העניין.

תלמוד ירושלמי ברכות ז, ה:
"רבי זריקן בר חמוי דרבי זריקן הזכיר של חנוכה בארץ וקילסו אותו".

נשים לב לדבר מעניין. ברכה שנייה של ברכת המזון נקראת גם בבבלי כמעט בכל מקום ברכת הארץ וכאן פתאום בבבלי היא הופכת לברכת ההודאה.

כדי להבין טוב יותר את העניין נראה את גרסת הראבי"ה בירושלמי, גרסה שאינה מופיעה בירושלמי לפנינו (נחשפתי בסייעתא דשמיא לדברים דרך שו"ת יחווה דעת שם מובא הראבי"ה).

ראבי"ה ח"ב - מסכת מגילה סימן תקסג:
"ובירושלמי בפרק שלשה שאכלו בהדיא כדברי זה הכלל ימים שיש בהם מוסף וכו' ושאין בהם מוסף כגון חנוכה ופורים וכו' עד ואם לא אמר אין מחזירין אותו. ותו גרסינן התם טעה ולא הזכיר של ראש חודש בברכת המזון אין מחזירין אותו מפני שאפשר לו בלא אכילה הדתמר בראש חודש אבל בשבתות וימים טובים וחנוכה ופורים שאי אפשר לו בלא אכילה חוזר ומזכיר".

לדעת הירושלמי אם אדם שכל לומר בחנוכה 'על הניסים' בברכת המזון הוא חוזר. ניתן להבין שחוזרים ב'על הניסים' רק אם נבין שישנה חובת אכילה בחנוכה. חובת אכילה היא רק על דבר ששייך לצד הלאומי (או לגוף – פורים). יוצא מכאן (ורבים הסבירו כך ברמב"ם שמדגיש בחנוכה את חזרת המלכות לישראל) שחנוכה הוא חג בו אנו חוגגים לדעת הירושלמי את עצמאות ישראל.

התלמוד הבבלי במציאות של גלות (התלמוד הבבלי חולל את הנס הגדול בהיסטוריה – נס שמירת הזהות היהודית. כמובן הייתה כאן גם השגחה אלוקית מיוחדת, אולם ברובד הטבעי מה שהציל את עם ישראל היא הגישה החינוכית של הבבלי – גישת השימור שאחד ממאפיינה הוא התעלמות מהצדדים הלאומיים) בשום פנים ואופן אינו יכול להסכים לחגוג חג לאומי.

דבר זה יסביר לנו ראשית מדוע לכתחילה אין לומר 'על הניסים' בברכת המזון. נקודה שניה מדוע רב הונא בר יהודה בבבלי שקל להזכיר את 'על הניסים' בברכת בונה ירושלים, שכן ירושלים היא מושג יותר רוחני ביחס לארץ. ונקודה שלישית הבבלי בחר כאן לא לקרוא לברכה הזאת ברכת הארץ, אלא ברכת ההודאה, כדי לומר לנו שאנו לא חוגגים כאן חג לאומי, שכן ארץ באה לבטא את הצד הלאומי.