הסוגיה הראשונה

ניתוח ספרותי של סוגיה / הרב שאול יותן וינגורט

נידה ב ע"א

הסוגיה הראשונה במסכת נדה עוסקת בשאלה ממתי מחשיבים אשה נדה לטמאה כאשר היא רואה דם (ב, א: מאי טעמיה – ד, ב: ולא בדקה).

במשנה כתוב: שמאי אומר: כל הנשים דיין שעתן, הלל אומר: מפקידה לפקידה, ואפילו לימים הרבה. וחכ"א: לא כדברי זה ולא כדברי זה; אלא: מעת לעת - ממעטת על יד מפקידה לפקידה, ומפקידה לפקידה - ממעטת על יד מעת לעת. החלק הראשון של הסוגיה (1-2. ב, א: מאי טעמיה – ג, ב: לבו נוקפו ופורש) הוא על טעמיהם של שמאי והלל. החלק השלישי של הסוגיה (6-7. ד, ב: וחכ"א לא כדברי – ולא בדקה) הוא על טעמם של חכמים. במרכז הסוגיה (3-4-5. ג, ב: (שולי"ם - ד, ב: עלה נדף) מחלוקת חזקיה ורבי יוחנן בדין קופה שנשתמשו בה טהרות בזוית זו, ונמצא שרץ בזוית אחרת אם טהרות הראשונות טהורות או טמאות, והשוואתה להוכחת הלל לשמאי: קופה שנשתמשו בה טהרות בזוית זו, ונמצא שרץ בזוית אחרת - טהרות הראשונות טמאות.

החלק הראשון והחלק השלישי פותחים בשאלת הטעם: "מאי טעמיה" או "מאי טעמייהו". בחלק הראשון באו שני כיוונים לטעם – מדיני החזקות, או משום בטול פריה ורביה. בחלק השלישי באו גם כן שני כיוונים לטעם – אשה מרגשת בעצמה, או משום תקנת חכמים לבדוק.

במרכז הסוגיה שלש התייחסויות למחלוקת חזקיה ורבי יוחנן על קופה שנשתמשו בה טהרות בזוית זו, ונמצא שרץ בזוית אחרת. השיטה הראשונה מצביעה על מחלוקת ביניהם אם הטהרות הראשונות טהורות או טמאות, ומחלוקת זו היא כמו מחלוקת שמאי והלל במשנה אם אשה שרואה דם דיה שעתה או מטמאה מפקידה לפקידה. השיטה השניה מצביעה על חילוק בין המחלוקות, שכן שמאי והלל מודים שהטהרות הראשונות טמאות בקופה שיש לה שוליים, או בקופה שאינה בדוקה, או בקופה שאינה מכוסה, ומחלוקת חזקיה ורבי יוחנן היא על קופה שאין לה שוליים, או על קופה בדוקה, או על קופה מכוסה. השיטה השלישית היא, ששמאי והלל מודים שהטהרות הראשונות טמאות בזוית קופה, ומחלוקת חזקיה ורבי יוחנן היא בזוית בית, אם מחזיקים טומאה ממקום למקום.

היוצא מכך, שהסוגיה הראשונה מלמדת אותנו, שניתן להסביר את המחלוקת בין שמאי להלל ולחכמים, הן כמחלוקת על החזקה, והן כמחלוקת על תקנות חכמים. מרכז הסוגיה מלמד אותנו, שמחלוקת שמאי והלל אינה מצומצמת לטומאת נדה, ובעצם יש מחלוקת כללית, אם להחזיק טומאה ממקום למקום או לא.