הפחתת מתח / רפי זברגר

שבת יב ע''א-ע''ב
  

הקדמה

למדנו במשנה כי אין פולין את כליו (מסירים את הכינים מתוך בגדיו) לאור הנר (לפי מסקנת הגמרא). הגמרא ממשיכה בעוד מספר נושאים הקשורים לכינים, ובין היתר למדנו את הברייתא הבאה: 
תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין הורגין את המאכולת בשבת - דברי בית שמאי, ובית הלל - מתירין.
סברת רבי שמעון בן אלעזר כי ישנה מחלוקת בית שמאי ובית הלל לגבי הריגה של כינים. בית שמאי אוסרים, ובית הלל מתירים להרוג את הכינה, כיוון שאינה פרה ורבה כמו האיל אשר ממנו לקחו עורות לבניית המשכן. 
וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבן שמעון בן גמליאל: אין משדכין את התינוקות לארס.
רבי שמעון בן אלעזר פוסק כי אין ''לסגור עסקאות'' בשבת, גם אם מדובר ב''עסקי שידוכין''. 
ולא את התינוק ללמדו ספר, וללמדו אומנות.
מאותה סיבה גם לא שוכרים מלמד בשבת, בין ללמדו תורה ובין ללמדו אומנות. 
ואין מנחמין אבלים, ואין מבקרין חולין בשבת - דברי בית שמאי, ובית הלל מתירין:
בית שמאי אוסרים על אדם לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת, כיוון שמצטערים עם האבל או עם החולה. 
בית הלל חולקים על כל ההלכות שלמדנו לעיל, וסוברים כי מותר לעשות עסקים בשבת אם מדובר במצוות, כמו שידוכין, לשכור מורה לילדים, וכן מותר לקיים מצוות ניחום אבלים או ביקור חולים בשבת, גם כיוון שאלו מצוות, וגם כיוון שביקור חולים ממש עוזר לחולה. 
מכיוון שעסקנו בביקור חולים בשבת, ממשיכה הגמרא במספר הלכות בנושא זה.
 

הנושא

תנו רבנן: הנכנס לבקר את החולה אומר: שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא.
כיוון שאסור להצטער בשבת, אין להתפלל על החולה לפני ריבונו של עולם. לכן מנסה המבקר לעודד את החולה ואומר לו כי למרות שהוא מנוע מלזעוק ולהתפלל בשבת קודש, אך בעזרתו יתברך תבוא רפואה במהרה בימינו.    ''עידוד'' דומה אומרים לאבלים "שבת היא מלנחם, ונחמה קרובה לבוא''. 
ורבי מאיר אומר: יכולה היא שתרחם.
רבי מאיר מוסיף על דברי תנא קמא, ו''מציע'' לומר לחולה כי כיבוד השבת ביתר שאת, תעצים את זכויותיו אשר יביאו לרפואתו והחלמתו המהירה. ובכך בעצם שמירת וכיבודה השבת תביא לתוצאה דומה כמו תפילה. 
רבי יהודה אומר: המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל.
רבי יהודה מנסח אחרת את העידוד לחולה, ואומר כי יש לתת תקווה שהמחלה תעבור והקדוש ברוך הוא יחוס וירחם על החולה וירפא אותו וירפא גם את כל חולי ישראל. 
רבי יוסי אומר: המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל.
רבי יוסי מסכים בעיקרון ל''נוסח העידוד'' של רבי יהודה, אך מתקן תיקון חשוב ואומר כי יש לכלול את החולה הפרטי בתוך כל שאר חולי ישראל, ובזכות הרבים ''תפילתו'' תישמע יותר טוב (למרות שזו אינה תפילה אלא ''עידוד'').
שבנא איש ירושלים בכניסתו אומר שלום, וביציאתו אומר: שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא, ורחמיו מרובין ושבתו בשלום.
שבנא, "איש חשוב" בירושלים, הקפיד על ''חלוקת דיבור'' לחולה בין כניסתו ויציאתו. בכניסה לביתו היה ''מסתפק'' באמירת שלום, שהיא בעצם שמו של הקדוש ברוך הוא (ככל הנראה בניגוד לדעות הקודמות בברייתא, שם למדנו כי כבר בכניסה אומרים לחולה את האמירות לעיל). בעת שהותו בבית החולה יש להניח כי היה משוחח עם החולה על הא ועל דא, ובכך אולי ''משכח'' מן החולה את מחלתו. רק לקראת יציאתו מביתו היה מברך ומעודד את החולה באמירה דומה לזו של תנא קמא (שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא), אך הוסיף ואמר כי רחמי הקדוש ברוך הוא מרובים, ומסיים בברכה שהחולה ישבות שבת בביתו בשלום וברוגע, ובכך מסיים שוב בשמו של הקדוש ברוך הוא ונפרד ממנו באמירת שלום. בהמשך, מספרת הגמרא את ה''סיפור'' הבא:
אמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיולי בתפיחה, זימנין אמר: המקום יפקדך לשלום, וזימנין אמר: רחמנא ידכרינך לשלם.
רבה בן בנו של חנה, מספר כי כאשר ליוו את רבי אלעזר בביקורים שלו לחולים, הם שמו לב כי פעם ברך את החולה בעברית ואמר לו: המקום יפקדך לשלום. ופעם אחרת ברך בארמית ואמר לחולה: רחמנא ידכרינך לשלם.
הגמרא שאלה, כיצד הוא ברך בארמית והרי מלאכי השרת אינן מכירים שפה זו? השיבה הגמרא:
שאני חולה דשכינה עמו. 
תשובת הגמרא ''מפתיעה'': הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מבקר את החולה, ולכן אמירה הנאמרת בחדר החלה ''נשמעת'' ישירות ע''י הבורא, ולכן אין בעיה לדבר גם בארמית. בהמשך, מוכיחה הגמרא מפסוק בתהילים כי הבורא כביכול ''מבקר'' את החולים. 
 

מהו המסר

למדנו היום מספר עקרונות חשובים בביקור חולים:
1. רצוי לשתף את "החולה שלנו" עם כלל חולי ישראל, כך שזכות הרבים תעמוד לרפואה שלימה ומהירה של כלל חולי ישראל. 
2. יש ''לחפש'' זכויות אשר יגבירו את הסיכוי לרפואה, כמו שמירת השבת וכיבודה. 
3. לנסות ולהסיח את דאגתו של החולה ממחלתו. לחשוב ולשוחח על נושאים אחרים, שונים ומשונים. 
4. להפחית את המתח שבו החולה נמצא, ולעודדו עד כמה שניתן. להפיח בו תקווה ורוח טובה, שיבריא במהרה. 
5. לא לדבר גבוהה גבוהה, אלא למצוא את הלשון המתאימה והמובנת לחולה. אם הוא דובר עברית – לברכו בעברית, אם אינו מבין שפה זו, אלא רק ארמית - לדבר בארמית.
6. לא לשכוח כי אנו צועדים בדרכו של הקדוש ברוך הוא, שגם הוא מבקר חולים, ודואג לשלומם ולרפואתם. 
אם נחשוב מעט, נבחין כי עקרונות אלו נכונים לכל קשר בינאישי. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]