הרגל עבירה

ניתוח ספרותי של סוגיה / הרב שאול יותן וינגורט

שבת יג ע"א

סוגיות רבות בנויות משלשה חלקים. הראשון והשלישי הם על נושא הסוגיה, והם יכולים להיקרא ברצף, בהתעלם מהחלק השני. החלק השני בסוגיה, מרכז הסוגיה, הוא על נושא משיק לסוגיה, אך ניתן היה לקרוא את הסוגיה בלעדיו. בכל זאת, עיון במרכז הסוגיה מוביל להתבוננות מחודשת על הסוגיה כולה.

במשנה נאמר: כיוצא בו, לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. החלק הראשון של הסוגיה (1-2. יג, א כיוצא בו – טהרתו) הוא על איסור אכילת הזב עם הזבה. במרכז הסוגיה (3-4-5. איבעיא להו - תקרב) השאלה אם לנדה מותר לישון עם בעלה הוא בבגדו והיא בבגדה. ובחלק השלישי של הסוגיה (6-7. תני דבי אליהו – יג, ב בינו לבינה) תוצאות הרגל העבירה.

בחלק הראשון באה ברייתא בה לומד רבי שמעון בן אלעזר ממשנתנו שפרצה טהרה בישראל, ואסור גם לזב טהור לאכול עם זב עם הארץ מפני הרגל עבירה. ונחלקו אמוראים בשאלה איזו עבירה יכולה לבוא: אביי מפרש, שמא יאכילנו דברים שאינם מתוקנים, ורבא אומר שמא יאכילנו דברים טמאים בימי טהרתו. בחלק השלישי באה ברייתא בה תני דבי אליהו שה' הרג תלמיד אחד מפני שבימי ליבונה של אשתו הוא לא התרחק ממנה, ונחלקו אמוראים בשאלה מהו הריחוק שאותו לא עשה התלמיד. רב דימי אמר שהיתה זו מיטה אחת, ואילו בארץ ישראל אמרו, שרב יצחק בר יוסף אמר שהיה סינר מפסיק בינו לבינה.

במרכז הסוגיה מופיעות שלש הוכחות על הריחוק הנדרש בין אשה לבעלה בזמן הנידה: רב יוסף (1) מוכיח מהמשנה: "העוף עולה עם הגבינה על השלחן ואינו נאכל דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים: לא עולה ולא נאכל", שאסור לאיש לישון עם אשתו הנדה, הוא בבגדו והיא בבגדה. אמנם, הגמרא דוחה הוכחה זו, שכן בעוף ובגבינה אין דעות שימנעו מהעבירה. (2) הוכחה נוספת מביאה הגמרא ממשנתנו: "לא יאכל הזב עם הזבה משום הרגל עבירה", אך בה יש אמנם דעות אך אין שינוי. (3) בפסוק כתוב (יחזקאל יח, ו): אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב, ומקיש אשה נדה לאשת רעהו, מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור, אף אשתו נדה הוא בבגדו והיא בבגדה אסור. ואכן, מהוכחה זו יש ללמוד את האיסור. אמנם, דין זה חלוק על דברי רבי פדת, שלא אסרה תורה אלא קורבה של גלוי עריות בלבד, שנאמר (ויקרא יח, ו) אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה. ומסופר, שעולא כאשר היה בא מבית רב היה מנשק את אחיותיו על החזה או על ידיהם. אמנם, מעשהו חלוק על דבריו, שאפילו שום קורבה אסור, משום: לך לך אומרים לנזיר, סחור סחור לכרם לא תקרב.

נראה, כי הסוגיה מגדירה את הריחוק מפני הרגל העבירה מתוך שלש הדחיות של ההוכחות לדין נדה עם בעלה. יש צד לומר, שהריחוק מנדה הוא כמו ריחוק בין בשר לחלב, וכל דבר שיכול להביא לידי עבירה יש להרחיקו. אך הגמרא דוחה, שלא צריך להתרחק כאשר יש דעות בני אדם. מהדחיה להוכחה השניה ניתן ללמוד, שכאשר יש שינוי אין צורך להתרחק. בהוכחה השלישית עולה, שיש צד לומר שבכל מקרה של עריות צריך להתרחק, ויש צד לומר שלא אסרה תורה אלא קורבה של גלוי עריות