הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

שבת י ע"א

היחס בין תפילה לתורה

בבבלי בשבת י א נאמר:
"רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה! - והוא סבר: זמן תפלה לחוד, וזמן תורה לחוד".

רבא רואה את רב המנונה מתפלל באריכות ופונה אליו בחריפות "מניח חיי עולם ועוסק בחיי שעה" ההתייחסות של התלמוד הבבלי לתורה כערך עליון מהתורה מתבטא גם בבבלי ביומא יט ב:
"תנו רבנן: ודברת בם - בם ולא בתפלה, ודברת בם - בם יש לך רשות לדבר, ולא בדברים אחרים". רואים שתפילה היא כמו דברי חול לעומת התורה שהיא הערך הגבוה.

המסר של הבבלי מתבטא גם בשבת יא א:
"דתניא: חברים שהיו עוסקין בתורה - מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפלה. אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחביריו, שתורתן אומנותן. אבל כגון אנו - מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה".

רבי יוחנן אומר שדווקא רשב"י שכולו היה עסוק בתורה הוא זה שפטור מלהתפלל אך אנחנו שבמדרגה פחותה חייבים להתפלל.

הירושלמי בשבת א ב (מופיע גם בברכות א ב) מתייחס לתפילה באופן שונה:
"ר' יוחנן אמר בשם ר"ש בן יוחי כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה אפי' לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן כדעתיה דר' יוחנן אמר הלואי מתפללין כל היום. למה שאין תפלה מפסדת. ר"ש בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמר אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתהיבת אוריתא לישראל הוינא מתבע קומי רחמנא דאיתברי להדין בר נשא תרין פומין. חד דיהוי לעי באוריתא וחד דיתעבד בה כל צורכיי".
(רשב"י אומר שאם היה במעמד הר סיני היה אומר שצריך שתי פיות: אחת לתורה ואחת לשאר הדברים החומריים שהם צרכיו של האדם)

התלמוד הירושלמי מחדש שיש ויכוח עקרוני בין רשב"י הסובר שהתורה היא הערך העליון שהכל טפל אליו גם התפילה ולכן הוא פטור מתפילה, לעומתו רבי יוחנן מחדש שהלוואי ויתפלל אדם כל היום כולו. רבי יוחנן חולק עקרונית על רשב"י לא דווקא בגלל שהוא במדרגה פחותה.

(ראוי לציין שהבבלי מביא ביטוי זה של "ולוואי ויתפלל אדם כל היום רק לגבי ספק אם אדם יתפלל שיתפלל שוב)