סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

האם בימינו מחלל שבת הוא מומר לכל התורה? / הרב עקיבא כהנא

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

שבת ב ע"א-ע"ב


השבוע נתחיל ללמוד את מסכת שבת, שבמשנה שבתחילתה (ב ע"א - ב ע"ב) מתוארים כמה מקרים של הוצאה מרשות לרשות האסורה בשבת, ועליהם נאמר - "חייב", וכמה מקרים שעליהם נאמר - "פטור", הגמרא דנה בשאלה האם במקרים אלו: "פטור, אבל אסור" מדרבנן, או פטור ומותר גם מדרבנן. תוספות (ג ע"א) הקשו מדוע בגמרא נאמר שבמקרה שאחד הצדדים לא השתתף באופן פעיל במעשה העבירה - "פטור ומותר", ולכאורה הוא השתתף במעשה שעשה האדם שהעביר לו את החפץ, ואם כן דבר זה אסור מדין סיוע לדבר עבירה? תוספות תירצו שמדובר בחפצים של גוי ואדם גוי, ולכן אין איסור. הר"ן (א ע"א ד"ה ומקשו הכא) תירץ שלמרות שהדבר אכן אסור מצד סיוע לעבירה, הוא מותר מצד שבת, וזו כוונת הגמרא כשאמרה "פטור ומותר". רבי עקיבא אייגר מתקשה בדבריו מה ההבדל בין אם האיסור הוא מדיני שבת, או מדיני סיוע, הרי בכל מקרה הדבר אסור, ומדוע המשנה כותבת שהדבר מותר? הוא מתרץ שכיון שיש כלל שמחלל שבת הוא כעובד עבודה זרה, והרי הוא כמומר לכל התורה כולה, ושחיטתו פסולה (גמרא חולין ד ע"ב), והוא פסול לכתיבת גט (רמב"ם גירושין ג, טו), הרי שיש לחלק בין האיסורים, ולכן המשנה מחלקת וכותבת שהדבר מותר מצד דיני שבת, למרות שמדינים אחרים הדבר אסור.

דין זה שמחלל שבת הוא נחשב כמומר, היה וודאי נכון בעבר, משום שאדם שחילל שבת היה מנתק את הקשר שלו לעם ישראל, והכריז על עצמו שהוא כופר במעשה בראשית, אך לא ברור שדין זה נכון גם בימינו. בשו"ת במראה הבזק (ז, סב) דנו בהרחבה בשאלה האם ניתן לשתות מיין שמזג אותו יהודי שאינו שומר שבת. מסקנת התשובה היא שאדם שחונך שלא לשמור שבת, והוא אינו מחלל שבת מתוך כפירה בה' - אינו אוסר יין במזיגה, משום שאין להגדיר אותו כמומר לכל התורה כולה. לעומתו אדם שמצהיר על עצמו שהוא כופר בתורה ולכן אינו שומר שבת, הרי שיש להזהר מיין שהוא מזג, משום שהוא נכלל בגזירה של "סתם יינם", למרות זאת אנשים שמקיימים חלק מהמצוות, אך אינם שומרים שבת, ועושים בה מלאכה, הגיוני שלא להגדיר אותם כמומרים, וכך כתב בבניין ציון (חדשות כג) שאדם שעושה קידוש בשבת ומתפלל, לא ניתן להגדירו כמומר לעניין זה רק בגלל שהוא מחלל שבתות, משום שאין חילול השבת "סיבה", אלא "סימן" לכך שאותו האדם כופר במעשה בראשית, וכאן הסיבה היא אחרת, ואם כן לא ניתן להגדירו כמומר ואינו אוסר יינו, לגבי גט כתב רדב"ז (ד, רפד) שרק אדם שיצא מכלל ישראל ואינו בתורת גיטין וקידושין - פסול לכתיבה, ולכן נראה שבימינו, מחלל שבת יהיה כשר לכתיבתו.

סיכום: בגמרא הוזכר על אחד מהמקרים שהוא פטור ומותר, הר"ן הסביר שהוא פטור מדיני שבת אבל אסור מדיני סיוע, רעק"א הסביר שיש הבדל מהותי ביניהם שמחלל שבת הוא כמומר לכל התורה, ואיסור אחר לא הופך אותו למומר, בשו"ת במראה הבזק הסבירו שדין זה אינו נוהג בימינו באדם שהוא מחלל שבת כי כך חונך, ונוהג רק באדם שהוא מחלל שבת בגלל כפירתו.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר