הפטור בשבת כמגדיר החיוב

ניתוח ספרותי של סוגיה / הרב שאול יותן וינגורט

שבת ב ע"א - ג ע"א

סוגיות רבות בנויות משלשה חלקים. הראשון והשלישי הם על נושא הסוגיה, והם יכולים להיקרא ברצף, בהתעלם מהחלק השני. החלק השני בסוגיה, מרכז הסוגיה, הוא על נושא משיק לסוגיה, אך ניתן היה לקרוא את הסוגיה בלעדיו. בכל זאת, עיון במרכז הסוגיה מוביל להתבוננות מחודשת על הסוגיה כולה.

במשנה הראשונה של מסכת שבת נאמר: יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים, ושתים שהן ארבע בחוץ. כיצד? העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים ... שניהם פטורין. החלק הראשון של הסוגיה (1-2. ב, א: תנן התם – ב, ב: רשויות שבת שתים) הוא על משפט הפתיחה של המשנה. במרכז הסוגיה (3-4-5. א"ל רב מתנה – ג, א: קא חשיב) מספר ה'פטור' האפשריים. ובחלק השלישי של הסוגיה (6-7. שניהן - פטורין) פירוש הדין "שניהם פטורים" במקרה בו אחד עשה את העקירה והשני עשה את ההנחה.

בחלק הראשון בא פירוש הלשון "יציאות השבת" והלשון "בפנים ... בחוץ", מתוך השוואת משנתנו למשנה בתחילת מסכת שבועות, שבה לא מופיע החילוק "בפנים ... בחוץ". לדברי הגמרא, משנתנו כוללת גם אבות וגם תולדות שבהם חייבים, אך גם את המקרים שבהם פטורים. החלק השלישי ממשיך את פירוש הפטורים שנזכרו בחלק הראשון, ובא הסבר לכך שהעני ובעל הבית פטורים על אף שנעשתה על ידיהם מלאכה שלימה של הוצאה, שכן כל אחד מהם עשה חצי מהמלאכה.

במרכז הסוגיה באו מקרי הפטור שלא נזכרו במשנה: פטור ומותר כשלא עשה מעשה, ופטור שלא יכולים לבוא בו לידי חיוב חטאת. הגמרא מביאה גם את דברי שמואל, שכל "פטור" שנזכר בשבת הוא פטור אבל אסור, כאשר עשה מעשה, מלבד בשלשה מקרים.

נראה, כי הסוגיה מגדירה את ההוצאה בשבת ככוללת גם את המקרים בהם המוציא "פטור". החלק הראשון והשלישי הם פיתוח של מקרי הפטור כאשר עשה מעשה ויכול לבוא בו לידי חיוב חטאת, ומקרים אלו מופיעים במשנתנו כחלק מ"יציאות השבת". רק כאשר לא עשה מעשה, או לא יכול לבוא לידי חיוב חטאת, אין הפטור מופיע במשנתנו.

להזמנת שיעורים: [email protected]