גרסאות הדף היומי מבית אתר "הכי גרסינן"
צוות אקדמי - עמותת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS)
 

על גויים ועכו"ם ותעלולי הצנזורה

ברכות נג ע"א

הלל גרשוני

פרשת הצנזורה בדפוסי הגמרא היא פרשה עגומה. דפוסים רבים לא יכלו לקבל אישור הדפסה אלא לאחר צנזורה מקיפה, שלעתים השמיטה קטעים ובמקרים רבים החליפה ביטויים אסורים. כך המילה "תלמוד" נעלמה מהתלמוד והפכה ל"גמרא" או "ש"ס" או "למוד". המילה "נכרי" הפכה ל"עכו"ם" וכך גם המילה "גוי", וכן "אומות העולם" וכן "עבודה זרה" – גם הן הפכו ל"עכו"ם", הכול כדי שלא נחשוב חלילה שהתלמוד (סליחה, הגמרא) דיבר על הנוצרים שבקרבם נדפס התלמוד. בשלב מסוים החליטו הצנזורים שגם עכו"ם אינו טוב, כי זה יכול להיות ראשי תיבות של "עובדי כריסטוס ומרים", ועכו"ם הפך לפעמים בחזרה לנכרי, מה שיצר לעתים קומדיה של טעויות.

אם רצוננו לחדור מבעד לתעלולי הצנזורה עלינו לחזור אל הדפוסים הראשונים ואל כתבי היד, ולצורך כך כמובן עוזר לנו אתר "הכי גרסינן". המילה "נכרי" מופיעה בדף שלנו 15 פעמים – כולן רק בדפוס וילנא. "נכרי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מנכרי" וכן הלאה. בדפוסים הראשונים, וכן בכתבי היד: "גוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי". המילה "נכרי", אגב, אינה המצאה של הצנזורה. היא רווחת במשנה, אך בתלמוד (ובכלל זה בברייתות שבו) המינוח הרגיל הוא "גוי". כמובן לפני הצנזורה.

עד כאן רק דיוק לשוני, שאין בו הבדל משמעותי של ממש. אך הדברים מסתבכים בסוף עמוד א:

תנו רבנן: היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח – אם רוב עובדי כוכבים אינו מברך, אם רוב ישראל מברך. רבי יוסי אומר: אפילו רוב ישראל נמי אינו מברך, מפני שבנות ישראל מקטרות לכשפים.

מהם "עובדי כוכבים" – סתם גויים או עובדי עבודה זרה? יש כאן הבדל משמעותי. עיון בדפוסים הראשונים ובכתבי היד מלמד אותנו: "רוב גוים" (ושם נוספה גם בבא: "מחצה על מחצה – לא יברך"). אם כך, עובדי כוכבים הם גויים. אבל עכשיו נעבור להמשך הגמרא:

תנו רבנן: היה מהלך בשוק של עכו"ם – נתרצה להריח, הרי זה חוטא.

האם גם כאן עכו"ם הם גויים? אם כך אסור להריח באף שוק של גויים. אך בדפוסים הראשונים ובכתבי היד הנוסח אינו עכו"ם ולא גוים אלא עבודה זרה. כלומר, רק בשוק של עבודה זרה אסור להריח, משום שזו קטורת של עבודה זרה. לעבור מותר – להריח בכוונה, אסור.

אגב, הנוסח "נתרצה להריח" מקורו בדפוס ונציה (ושם: "ונתרצה להריח"). בדפוס שונצינו הנוסח הוא "והריח ריח ונתרצה", וכן הוא הנוסח בדפוס הספרדי ובכתבי היד. כמו כן בדפוס הספרדי ובחלק מכתבי היד הברייתא הזאת מובאת לפני המימרה של ר' יוחנן על המהלך בטבריא ובצפורי והריח ריח, שחזקתו לגמר את הכלים. ונוסח זה נראה מתאים יותר, משום שכך הברייתא מצורפת לעניין הקודם, על הריח שהגיע מגויים.

מכל מקום למדנו שבכל מקום שבו יש עכו"ם בדפוס וילנא עלינו לבדוק בדפוסים הקודמים, כי לא תמיד נוכל לדעת אם הכוונה היא לגויים, לאומות העולם או שמא לעבודה זרה.


לגרסאות נוספות היכנסו לאתר הכי גרסינן בפורטל fjms.org.