גרסאות הדף היומי מבית אתר "הכי גרסינן"
צוות אקדמי - עמותת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS)
 

על משפט שנשמט

ברכות מח ע"ב

עשהאל שמלצר

תנו רבנן: סדר ברכת המזון כך היא:
ברכה ראשונה ברכת הזן, שניה ברכת הארץ, שלישית בונה ירושלים, רביעית הטוב והמטיב.
ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע.
רבי אליעזר אומר: רצה לאומרה בנחמה אומרה, בברכת הארץ אומרה, בברכה שתקנו חכמים ביבנה אומרה.
וחכמים אומרים: אינו אומרה אלא בנחמה בלבד.
חכמים היינו תנא קמא? איכא בינייהו דיעבד

המעיין באתר "הכי גרסינן" יראה שזהו נוסח דפוסי איטליה – שונצינו וונציה, וכן נוסח כתב יד מינכן, שהעתקתו נמצאת באתר, וכתב יד פירנצה וקטע מניו יורק שלעת עתה רק תמונתם נמצאת באתר.

אך בדפוס הספרדי, בשאר כתבי היד: אוקספורד (שכרגע אינו באתר), פריס, גיליון מינכן, וכן בשלושה קטעי גניזה, נוסף משפט בסיום דברי חכמים:

"ולא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם ברך יצא".

משפט זה מופיע כברייתא בדף טו במסכתנו, בסוגיה הארוכה הדנה באמירת קריאת שמע בלב.

המשפט הזה מפתיע בהקשרו במיקום הזה – מה עניין הזכרת שבת בברכת המזון אצל אמירת ברכת המזון בלב?

ואכן כך שואל רנ"נ רבינוביץ' בעל דקדוקי סופרים: "ואיני יודע מה עניינו כאן". וייתכן שאי הבנה זו גרמה לחלק מכתבי היד ובהמשך לדפוסים למחוק את המשפט מן הברייתא. והשאלה נותרה בעינה: מדוע נמצא כאן המשפט הזה, אם אכן מקורי הוא?

בכתב יד פריס אין מופיע המשך הגמרא "חכמים היינו תנא קמא? איכא בינייהו דיעבד". ייתכן שתמיהתו היתה הפוכה, מה פירוש השאלה, הרי חכמים הוסיפו הלכה בעניין אמירת ברכת המזון בלב. ואז אפשר שאמירה זו הביאה את סופר כתב היד למחוק את שאלת הגמרא ותשובתה.


לגרסאות נוספות היכנסו לאתר הכי גרסינן בפורטל fjms.org.