חיפוש האמת / רפי זברגר

ברכות מו ע''ב - מז ע''א
  

הקדמה

במאמר הקודם למדנו על דו שיח בין רב ששת לריש גלותא בנושא כיבודים וסדר קדימויות לעניין ישיבה לסעודה ונטילת ידים לפני האוכל ומים אחרונים. היום נמשיך ללמוד ''הלכות כיבודים'' בנושאים נוספים. 
 

הנושא

תנו רבנן: אין מכבדין: לא בדרכים, ולא בגשרים ולא בידים מזוהמות.
פוסקת הברייתא כי אין לכבד ולומר לאדם ''היה אתה ראשון'' במקומות הבאים:
1. בדרכים – אם זה בעיר כדי לא ''ליצור פקקים'' בדרך, ואם מחוץ לעיר, אולי בגלל שכל אחד ממהר לדרכו. 
2. בגשרים – מפני שצריך לעבור במהירות את הגשר – לכן אין כיבודים במקום כזה. 
3. במים אחרונים (לשון הברייתא: "ידים מזוהמות" מהנגיעה באוכלים במשך הסעודה) – כיוון שיש עוגמת נפש מהשהייה של הידים המזוהמות. 
רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא, קדמיה חמריה דרבין לדאביי, ולא אמר ליה ניזיל מר.
כשהלכו רבין ואביי בדרך, קדם חמורו של רבין לחמורו של אביי, למרות שאביא היה החשוב והמכובד מבין שניהם. אביי לא אמר לו כלום. 
אמר: מדסליק האי מרבנן ממערבא, גס ליה דעתיה.
אמנם אביי לא אמר לרבין, אך הוא חשב בליבו, כי התנהגות זו קשורה לכך שרבין היה נוסע מידי פעם לארץ ישראל, ולאחר זמן חזר לבבל, ולימד את חכמי בבל הלכות בשם רבי יוחנן, אמורא ארץ ישראלי חשוב. ואולי, חשב אביי, עקב כך ''גס ליבו של רבין בחכמי בבל".
כי מטא לפתחא דבי כנישתא, אמר ליה ניעל מר.
כשהגיעו לפתח בית כנסת, כיבד רבין את אביי להיכנס ראשון. 
אמר ליה: ועד השתא לאו מר אנא?
שאל אותו אביי: מדוע עד עכשיו לא הייתי ראוי לכבוד?
אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אין מכבדין אלא בפתח שיש בה מזוזה.
ציטט רבין את ההלכה בשם רבי יוחנן, כי מכבדים רק בכניסה למקום שיש בו מזוזה (ולא בדרכים).
דאית בה מזוזה – אין, דלית בה מזוזה – לא. אלא מעתה, בית הכנסת ובית המדרש דלית בהו מזוזה - הכי נמי דאין מכבדין?
מקשה הגמרא על דברי רבי יוחנן: האם משמע מדברים אלו שמקום שאין בו מזוזה לא מכבדים, והרי בזמנם לא הניחו מזוזה בפתחי בית כנסת ובית המדרש, ולפי כללו של רבי יוחנן אין לכבד בכניסה למקומות אלו. זה לא ייתכן כי אנו יודעים שיש חובה לכבד בכניסה לבית כנסת ולבית מדרש. 
אלא אימא - בפתח הראוי למזוזה.
מדייקת הגמרא ו''מתקנת'' את דברי רבי יוחנן ואומרת כי כוונתו לא הייתה למקום שיש בו בפועל מזוזה, אלא רק למקום הראוי למזוזה. דלתות אלו, לולא היו משמשים לבית הכנסת או לבית המדרש, היו בוודאי חייבים במזוזה, ולכן מכבדים גם במקומות אלו, וזו הייתה כוונתו האמיתית של רבי יוחנן. 
 

מהו המסר

• איך הגמרא יודעת מה חשב אביי בליבו (כאשר חשב על רבין מחשבות פחות טובות)? ניתן אולי לומר שהוא סיפר זאת לחכמים אחרים, כדי ללמד אותנו לא לחשוב מחשבות לא טובות על הזולת, שהרי באמת, התברר בסופו של דבר כי אביי טעה במחשבה זו על רבין. 
נלמד מכאן עד כמה חשוב לסנגר ולחשוב מחשבות טובות על הזולת, גם אם במחשבה ראשונה נראים קצת רחוקים מן המציאות, ואולי אפילו לא סבירים. 
• הגמרא "מתקנת" את דברי רבי יוחנן ומסבירה כי כוונתו הייתה למקומות המיועדים למזוזה ולאו דווקא למקום שיש בו מזוזה בפועל. אנו רואים כי חכמי בבל "מסנגרים" ומסבירים את דעת רבי יוחנן, אמורא ארץ ישראלי.
זוהי עוד דוגמא יפה לסנגור ו"חיפוש האמת", ולא חיפוש הניגוח והוויכוח. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]